עע"מ 3190/05 ליוי וידאל אסתרה נ. משרד הפנים

1.זוהי בקשה לעכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (כב' השופטת ד' פלפל) מיום 21.3.05 לפיו תורחק המערערת מישראל.

2.כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המערערת נכנסה לישראל באשרת עבודה ביום 28.2.95 ושהתה בה עד ליום 29.11.95. כחודש לאחר מכן, ביום 31.12.95, שבה לישראל באשרת עבודה שתקפה עד 24.4.97, אף שבפועל שהתה בישראל עד אפריל 1998. בפעם השלישית נכנסה המערערת ארצה ביום 30.6.03, באשרת עבודה כמטפלת סיעודית.

המערערת עזבה את המקום בו הועסקה כמטפלת סיעודית בשל טענות על הטרדה שסבלה אצל מעסיקתה והעברה מספר מקומות עבודה, כמתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, ביום 3.1.05, עת המתינה במשרד הפנים לשם הצבתה אצל מעסיק חדש בעל היתר חוקי, נעצרה והוצא נגדה צו הרחקה וצו משמורת. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ע' פוגלמן) הוציא ביום 31.1.05 צו ארעי האוסר על הרחקת המערערת מישראל על מנת לאפשר לה להגיש תלונה על עבירות שנעברו נגדה, לטענתה כאמור, אצל המעסיק הראשון בתקופת שהותה הנוכחית בישראל. תלונה אכן הוגשה אך נגנזה מחוסר ראיות מספיקות. ביום 14.2.05 נקבע כי הצו הארעי יעמוד בתקפו על מנת לאפשר למערערת להגיש ערר על החלטת המשטרה. במקביל, ביום 5.1.05 נעתר בית הדין למשמורת של שוהים בלתי חוקיים לבקשת המערערת והורה על שחרורה ממשמורת בערבות של 20,000 ש"ח.

3.בית המשפט המחוזי דן בעתירה מנהלית שהגישה המערערת ועניינה בשאלות ממתי יש לספור את מניין החודשים בהם שהתה בישראל - האם מיום הגעתה לארץ לראשונה בשנת 1995, שאז אין היא שוהה כחוק בישראל, או שמא מיום כניסתה לארץ פעם נוספת, ביום 30.6.03 וכן בשאלה האם חל על המערערת נוהל "שמיים סגורים".

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המשיבה כי יש לספור את חודשי שהייתה של המערערת מיום כניסתה לישראל בראשונה, בשנת 1995, וקבע כי יש לספרם מיום 30.6.03. כן קבע, כי המערערת לא עמדה בנטל להראות כי טרם עברו 30 או 60 יום מאז עזבה את מעסיקה הקודם, תנאי הנדרש על מנת שניתן יהא לקבוע כי נוהל "שמיים סגורים" חל עליה כעובדת סיעודית. לפיכך, נקבע כי צו ההרחקה עומד בעינו. עתירתה המנהלית של המערערת נדחתה איפוא.

4.ביום 22.3.05 נעתר בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (כב' השופטת נ' אחיטוב) לבקשת המערערת והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 23.3.05, אז תידון הבקשה בפני כב' השופטת פלפל. ביום 23.3.05 הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת והעביר הבקשה לתגובת המשיבים. ביום 28.3.05 נדחתה הבקשה לאחר שבית המשפט קיבל את נימוקי התגובה של המשיבים שעיקרם כי מרבית טענותיה של המערערת באשר להחלת נוהל "שמים סגורים" עליה נדחו וכי המערערת לא הראתה כל פגם קיצוני היורד לשרשו של עניין שנפל במדיניות המשיבה, כפי שהותוותה בנהליה, באופן שעשוי להוות בסיס לערעורה.

5.על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. עיקר הטענות בערעור הן כי נוהל "שמיים סגורים" חל על המערערת וכי אין הגיון בהחלתו הדווקנית על עובדים סיעודיים. עוד טוענים הם כי היה על המשיבים לשקול את המלצת בית הדין למשמורת לבדוק את אפשרות השמתה של המערערת וכי היה עליהם להביא בחשבון את נסיבות הפיכתה של המערערת לעובדת בלתי חוקית, בנסיבות בהן הוטרדה, על פי הנטען, אצל מעסיקתה.

את הבקשה לעיכוב ביצוע סומכת המערערת בעיקר על הטענה כי מימוש צו ההרחקה נגדה יהפוך את הדיון בעתירתה לתיאורטי.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לרבות כתב הערעור ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, כידוע, עיכוב ביצועו של פסק דין הינו החריג לכלל ועל המבקש עיכוב ביצוע פסק דין להראות כי טובים סיכוייו לזכות בערעור וכי ביצועו המיידי של פסק הדין כורך עמו נזק חמור ביותר שיהא קשה לתקנו לאחר שיבוצע פסק הדין. במקרה דנן אני סבורה כי השאלה ממתי יש לספור את החודשים בהם שהתה המערערת בישראל והשאלה האם יש להחיל עליה את נוהל "שמים סגורים", יש ביניהם קשר כאשר לעת עתה ניצבת על כנה קביעת בית המשפט המחוזי, כי יש לספור את חודשי שהייתה בארץ מיום 30.6.03. השאלות תתבררנה ותוכרענה על ידי בית המשפט ובנסיבות המיוחדות של תיק זה נראה, כי מימוש צו ההרחקה ייתר את העתירה, מה גם שיגרום נזק חמור וכבד למערערת. לפיכך החלטתי לעכב ביצועו של צו ההרחקה מישראל עד להכרעה בערעור.

הבקשה לעכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעת"מ 1185/05 מתקבלת איפוא.

ניתן בזאת צו המורה למשיבים להימנע מהרחקתה מישראל של המערערת, ליוי וידאל אסתרה, מס' דרכון פיליפיני 881296 KK , מס' מוחזק 53970, עד למתן פסק דין בערעור.