עע"מ 3214/11 צבי זר נ. לשכת עורכי הדין

השופטת ע' ארבל:

ביום 6.6.12 קיימנו דיון בערעור שבו, בתמצית, ביקש המערער להורות למשיבה להכיר בדיעבד בשנת התמחות שביצע בשנת 2005. בדיון המלצנו למערער להתחיל מחדש בהתמחות ולהגיש למשיבה בקשה לקיצור ההתמחות ופטור מבחינות הלשכה אך המערער סירב. מספר ימים לאחר הדיון נתבקשנו על-ידי המערער לעכב את מתן פסק הדין בערעור ב-90 יום על מנת לאפשר לו לנהל משא ומתן עם המשיבה ולהגיע להסדר. לאחר קבלת תגובת המשיבה, החלטנו להיעתר לבקשת המערער ולעכב את מתן פסק הדין. הורינו לצדדים לעדכן אם הגיעו להסדר ביניהם עד ליום 30.9.12.

ביום 15.1.13 הודענו לצדדים כי משלא נתקבלה כל הודעת עדכון מטעמם, יינתן פסק דין בערעור במועד קרוב. בעקבות זאת, הגיש המערער בקשה ביום 23.1.13 לסגירת התיק. המערער עדכן בבקשתו כי קיבל את המלצת בית המשפט בדיון שנערך בערעור והחל בהתמחות בחודש יולי 2012. הוא צפוי להגיש למשיבה בקשה חדשה לקיצור התמחות ופטור ממבחן. בהודעתו ביקש שנורה על סגירת התיק, מבלי לדחות את הערעור לגופו ובאופן שלא יפגע בפנייתו הצפויה למשיבה בבקשת הקיצור, וכי נאשר שהוא מילא את חלקו בהצעת הפשרה שהוצעה בדיון. המשיבה טוענת כי לא קיים הליך של סגירת תיק, כמבוקש על-ידי המערער, אלא ניתן למחוק או לדחות את הערעור בלבד מבלי לשמור על זכויות. המשיבה מבקשת ליתן פסק דין לגופו של עניין תוך חיוב המערער בהוצאות.

דומה כי משהחל המערער בהתמחות ועתיד הוא להגיש בקשה חדשה למשיבה לקיצור תקופת ההתמחות ולפטור ממבחן, הרי שהמערער אינו עומד עוד על כך שיכירו בתקופת התמחותו שבוצעה בשנת 2005. ערעורו התייתר אפוא ולכן אנו מורים על מחיקתו. ברי כי ככל שיבקש המערער להשיג על החלטת המשיבה בבקשה החדשה שיגיש, יוכל הוא לפנות למסגרות המקובלות לצורך כך ואין זה עוד מעניינו של תיק זה. נוסיף כי למרות שהמערער החליט בסופו של דבר לפעול בהתאם להצעתנו שהועלתה בדיון, הרי שבדיון עצמו סירב להצעה ותחת זאת ביקש לעכב את מתן פסק הדין פרק זמן ממושך ולא הודיע על ההתפתחויות אלא עד שהודענו אנו על מתן פסק דין בערעור.

משכך, הערעור נמחק. המערער ישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח ובהוצאות משפט.