עע"מ 3255/08 XUE SHENGHONG נ. מנהל מינהל האוכלוסין-ר"ג

1.

בקשה ל"עיכוב ביצוע", בגדרו של ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (כב' השופטת ר' רונן ) מתאריך 25.2.08, אשר הורה להאריך את אשרת השהייה של המבקש עד לתאריך 25.5.08, אך לא מעבר לכך.

2.

המבקש הוא עובד זר, בעל אזרחות סינית, אשר עבד בישראל כדין (לטענתו) החל מפברואר 2006. במאי 2006 נפגע המבקש בתאונת עבודה באתר בניה, ונותר משותק מחזהו ומטה ומאושפז במצב קשה מאד במוסד סיעודי. הוא יזם הליכים משפטיים נגד מעסיקיו ובגדרם תבע פיצויים בגין נזקיו. הליכים אלה מצויים בשלבים מוקדמים של בירור (ת.א. 2749-01-08 (מחוזי – מרכז), להלן: התביעה לפיצויים ).

בנוסף לאמור, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (עת"ם 2509/07. להלן: העתירה המנהלית ), במסגרתה נתבקש בית המשפט, בין היתר, להאריך את אשרת השהייה של המבקש עד למועד המאוחר מבין: תאריך 31.12.09; תום הטיפולים הרפואיים שעליו לקבל; מועד קביעת נכותו הצמיתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי; תום הדיונים בתביעה לפיצויים. העתירה המנהלית נתקבלה חלקית, כאשר בית המשפט מורה בהחלטתו, בין היתר, על הארכת אשרת השהייה לתקופה של 3 חודשים – עד לתאריך 25.5.08, על מנת לאפשר למבקש לעתור למתן עדות מוקדמת בתביעה לפיצויים, ולהיבדק על-ידי מומחים מטעם הנתבעים שם. מהחלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כב' הנשיאה ה' גרסטל ), מתאריך 26.3.08, שניתנה בגדרו של דיון מקדמי בתביעה לפיצויים, עולה כי הארכת אשרת השהייה עד לסוף חודש מאי 2008, כאמור, לא תספיק לשם גביית העדות המוקדמת ובדיקת המבקש.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית, בגדרה שב וביקש צו המורה למשיבות להאריך את אשרת השהייה שלו עד למועד המאוחר מבין: תאריך 31.12.09; תום הטיפולים הרפואיים שעליו לקבל; מועד קביעת נכותו הצמיתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי; תום הדיונים בתביעה לפיצויים. כן הגיש המבקש, בתאריך 9.4.08, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין בעתירה המנהלית, בגדרה ביקש כי בית משפט זה יורה למשיבים להאריך את אשרת השהייה של המבקש מעבר לתאריך שנקבע בפסק הדין האמור, וכן יורה כי המערער לא יגורש מישראל עד להחלטה בערעור על אותו פסק דין.

4.

בתאריך 10.4.08 הוריתי למשיבים למסור את תשובתם לבקשה לעיכוב ביצוע בתוך שבעה ימים. המשיבים 2-1 מסרו את תגובתם (אשר עקב שגגה כלשהי לא הועלתה ללשכתי, ייתכן משום שהמשיבה 3 לא מסרה את תגובתה שלה כנדרש בהחלטתי). בתגובתם, הודיעו המשיבים 2-1 כי הם מסכימים למתן סעד זמני בערעור, לפיו הם יימנעו מהרחקת המבקש מישראל עד למתן החלטה אחרת. הם אף נמנעו, בפועל, מלפעול להרחקת המבקש מישראל.

5.

בתאריך 10.7.08 הגיש המבקש "בקשה למתן החלטה", בגדרה שב וביקש להורות למשיבים להוציא לו אשרת שהייה זמנית עד להכרעה בערעור על פסק הדין בעתירה המנהלית, ערעור שדיון בו צפוי להתקיים בחודש דצמבר 2008. המבקש גם הבהיר כי אף שהמשיבים 2-1 לא פועלים להרחקתו מישראל, הרי שהם נמנעו מלהאריך את אשרת השהייה שלו, והמבקש עלול להיעצר ולהיות מגורש, אם יצא מן המוסד השיקומי בו הוא שוהה. כן הוא טוען כי אי-הארכת אשרת השהייה שלו עלולה לגרום לו לקשיים בחידוש דרכונו הסיני.

פניותיו של המבקש, באמצעות בא-כוחו, למשיבים 2-1 ולגורמים אחרים – לא הועילו, ומכאן בקשתו המחודשת.

6.

ראשית אציין, כי הבקשה לעיכוב ביצוע דינה היה להיות מוגשת כבקשה למתן סעד זמני בערעור, שכן המבקש אינו מעונין לעכב את ביצוע פסק הדין בעתירה המנהלית (שהורה על הארכת אשרת השהייה של המבקש בשלושה חודשים), כי אם להשיג על כך שאשרת השהייה שלו לא הוארכה דיה, לשיטתו (השוו: עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' חרכוש , בפסקה 7 להחלטה (לא פורסם, 22.5.06)). עם זאת, לא מצאתי מקום שלא לדון בבקשה כאילו היא בקשה לקבלת סעד זמני, כפי שפורט בראשיתה (דרך מעין זו ננקטה גם (על דרך ההיפוך) בעניין חרכוש הנ"ל – עיינו בפיסקה 8 שם ).

7.

כאמור לעיל, המשיבים 2-1 הודיעו, בהגינותם, כי אין הם מתנגדים למתן סעד זמני בערעור לפיו הם יימנעו מהרחקת המבקש מישראל עד למתן החלטה אחרת. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שאי-הארכת אשרת השהייה של המבקש והרחקתו מישראל עלולים לסכל את הדיון בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין בעתירה המנהלית ועלולים לפגוע במבקש באופן בלתי ראוי בהיבטים נוספים – אני נעתר לבקשה, אף כי יש בה משום קבלה חלקית של הערעור (השוו על דרך של קל וחומר: בש"א 231/83 (ע"א 121/83) מעוף צ'רטר 1 בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.83), שם נקבע כי בנסיבות מיוחדות ומשיקולים של מאזן נוחות ניתן להורות על עיכוב ביצוע של פסק דין, הדוחה את תביעתו של תובע (והשארת צו זמני שניתן בגדר התובענה – בעינו), אף מקום שיש בכך כדי להעניק לתובע-המערער את מלוא מבוקשו בערעור. בכך יש משום חריג לעקרון לפיו ככלל: "לא ייעתר בית המשפט לבקשת עיכוב אם היה מעניק למבקש בדרך זו את כל הסעד אשר הוא עשוי לקבל בזכותו בערעור, שאילו עשה כן, היתה בקשת העיכוב משמשת תחליף לערעור גופו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995), 862-861. כן ראו: בש"א 5607/95 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, 29.10.95)).

הנה כי כן אני מורה כי המשיבים 2-1 יאריכו את אשרת השהייה של המבקש עד להכרעה בערעור (עע"מ 3255/08) שהגיש המבקש על העתירה המנהלית, או עד להחלטה אחרת של המותב שידון בערעור, לפי המוקדם. ממילא מובן כי המערער לא יגורש מישראל עד לאותו מועד.

8.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.