עע"מ 3316/04 אילנית מלונאות ספורט ונופש בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות להשבת הוצאות ששולמו בערכאה הקודמת. הבקשה הוגשה לאחר שהמערערת והמשיבים 1 – 2 הודיעו על הסכמתם למחיקת הערעור.

1.עניינו של ההליך היה בטענות של המבקשת כנגד החלטה של המשיב 1, הוא מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל) להאריך את תוקפו של הסכם הרשאה לתיכנון שנכרת בינו ובין המשיבה 3. עתירתה של המערערת לבית המשפט המחוזי בעניין זה נדחתה. בפסק הדין חוייבה המערערת לשלם למשיבים 1 – 2 סכום של 5,000 ₪ הוצאות משפט, ולמשיבה 3 סכום של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ. על פסק הדין הוגש הערעור שבכותרת.

2.בהודעה על ההסכמה למחיקת הערעור צויין כי ועדת ההרשאות של מינהל מקרקעי ישראל החליטה לבטל הסכם הרשאה לתיכנון שנכרת עם המשיבה 3. על רקע זה, ועל יסוד טענות נוספות, טוענת המערערת כי יש להשיב לה את ההוצאות שנפסקו בערכאה הקודמת, ואשר שולמו על ידה, וכי יש לחייב את המשיבים בהוצאות הליך זה. לטענת המערער, עולה מטענותיה כי הגשת הערעור היתה מוצדקת, וכי היה קשר סיבתי בין הגשת הערעור ובין השינוי בעמדת המשיבים.

3.משיבים 1 – 2 הגישו תגובה לקונית. בתגובתם אין התמודדות לגוף טענותיה של המערערת, וכל שנאמר בה הוא כי משיבים אלה מסכימים להשבת ההוצאות ששולמו בהליך בבית משפט קמא, אולם סבורים כי אין מקום לפסיקת הוצאות בהליך זה. משיבה 3 טוענת כי המערערת היא שצריכה לשאת בהוצאותיה שלה, בגין הערעור שבכותרת. לעניין זה מוסיפה משיבה 3, כי היא חולקת על החלטת משיבים 1 – 2 לבטל את הסכם ההרשאה, וכי היא שוקדת על נקיטת הליכים מתאימים בעניין זה.

4.דין הבקשה להתקבל.

מחיקת הערעור שבכותרת נעשתה לאחר שעמדת המערערת לעניין תוקף הסכם ההרשאה נתקבלה, במובן זה שהסכם ההרשאה לא הוארך. מבחינה זו, זכאית המערערת להשבת ההוצאות ששילמה לכל המשיבים על פי פסק דינה של הערכאה הקודמת, וכך אני מורה. באין התייחסות של המשיבים 1 – 2 לעיצומן של טענות המבקשת, נותרת בעינה האפשרות כי עצם ההליך הערעורי היה עשוי להימנע אילו החלטת משיבים אלה היתה מתקבלת במועד מוקדם יותר. במצב זה, מן הראוי כי משיבים אלה ישאו בהוצאות המערערת בהליך זה.

אשר לגובה ההוצאות, מפרוטוקול שצירפה המערערת ובו נתקבלה החלטת משיבים 1 – 2 בדבר ביטול הסכם ההרשאה עולה כי עיקר השיקולים ביסוד ההחלטה האמורה לא היו נעוצים בהליך שבכותרת. ההליך שבכותרת נמחק בטרם התקיים דיון במעמד הצדדים, אם כי היה סיפק ביד המערערת להגיש את סיכומיה בהליך. בהינתן עובדות אלה, ישאו המשיבים 1 – 2 בהוצאות המערערת, לרבות שכר טירחת עורך דין, בסכום כולל של 7,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

5.אשר לבקשת משיבה 3 כי אחייב את המערערת בהוצאותיה, דינה להידחות. גם אם למשיבה 3 טענות כנגד ההחלטה בדבר ביטול הסכם ההרשאה, הרי שקיימת חזקת חוקיות ביחס להחלטה זו. יוצא, כי המצב המשפטי התקף בנקודת זמן זה משקף את עמדת המערערת. במצב זה אין עילה לקבוע כי הגשת הערעור היתה בלתי מוצדקת, וממילא אין כל הצדקה לחייב את המערערת בהוצאותיה של משיבה 3 בגין הגשת הערעור שבכותרת.

התוצאה

המשיבים ישיבו את הסכומים ששילמה להם המערערת בגין חיובה בהוצאות משפט בפסק דינה של הערכאה הקודמת. הסכומים יושבו למערערת עד ליום 25.7.05. משיבים 1 – 2 ישאו בהוצאות המערערת בערכאה זו בסך כולל של 7,000 ₪, כמפורט לעיל. בקשת משיבה 3 לפסיקת הוצאות לטובתה בהליך זה נדחית.