עע"מ 3353/21 יצחק מלול נ. המשרד לביטחון פנים - האגף לכלי יריה

הממונה על אגף רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון הפנים החליט לדחות ערר שהגיש המערער על החלטה לביטול רשיונות לכלי ירייה שניתנו לו. ברקע הדברים חקירה שהתנהלה נגד המערער בחשד לביצוע עבירות על חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 בעקבותיה קבע בית משפט השלום כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספיקה למיוחס למערער.

ענייננו – כאמור – בהחלטה המינהלית ולא בתיק הפלילי. במישור המינהלי, החלטת הממונה עיגנה עצמה בשני היבטים נפרדים: מסוכנות המערער וסכנה לשלום הציבור ולביטחונו באם יחזיק ברישיון; ובנפרד מכך קבעה כי המערער הפר את תנאי רישיונו בשל כך שהשתמש בנשק לצרכי אבטחה פרטית.

בית המשפט לעניינים מינהליים דחה בפסק דינו המפורט את העתירה בקבעו שלא הונחה עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשות המינהלית.

על כך נסב הערעור שלפנינו. בא כוחו המלומד של המערער טען בפירוט הן בשאלת הפרת התנאי הראשון, חרף הדגשה שלטעמו לא הופר תנאי כל שהוא מתנאי הרישיון; הן בשאלת העדר הסיכון הנשקף מפעילות המערער בשל מעורבותו הנטענת באבטחת גורמים המזוהים עם פעילות עבריינית, והעדר תשתית ראייתית מספקת לפי מבחני הראיה המינהלית וההלכה הפסוקה.

המשיבים תמכו בהותרת פסק הדין על כנו.

עיינו בהסכמה במעמד צד אחד בחומר החסוי שהונח לפני הערכאה קמא, וקיבלנו הבהרות מנציגי המדינה. לא ראינו לקבוע מסמרות בשאלת הפרת תנאי הרישיון, שיש בה מורכבות מסוימת נוכח תנאי הרישיון במועד הרלוונטי (ששונו בנקודת הזמן הנוכחית). די לנו בכך ששוכנענו כי החלטת המשיבים במישור המסוכנות מעוגנת בראיות המינהליות שבידיהם, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה (ראו למשל עע"ם 3326/18 פלוני נ' מנהל רישוי כלי ירייה מחוז דרום המשרד לביטחון פנים , פסקאות 21-20 (26.2.2019) ).

רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי המערער יוכל להגיש בחלוף שנה מהיום בקשה חדשה, וזו תישקל לגופה על פי מכלול הנתונים שיהיו ידועים באותה עת.

לפני סיום נעיר – במבט צופה פני עתיד – כי ראוי שכל מגבלה על שימוש בכלי ירייה לפי הרשיון תובהר במפורש בתנאי הרישיון.

הערעור נדחה אפוא.

בשים לב לכך שהערעור העלה שאלה ראויה לדיון, למצער בנושא הפרת תנאי הרישיון, אין אנו עושים צו להוצאות.