עע"מ 3390/12 משה שיטרית נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה מטעם המשיבה 1 לעיון מחדש בהחלטתי מיום 1.1.2013 בה חייבתי אותה בתשלום הוצאות המערער בסך של 1,000 ש"ח. וזו השתלשלות הדברים אשר הובילה להחלטה בדבר חיובה של המשיבה 1 בהוצאות:

1.

בהתאם לצו הסיכומים מיום 23.7.2012 היה על המשיבה 1 להגיש סיכומיה בהליך שבכותרת עד ליום 5.11.2012. סיכומיה לא הוגשו במועד וביום 9.11.2012, ורק לאחר שהוגשה על ידי המערער "בקשה דחופה למתן פסק דין (במעמד צד אחד)" הוגשה על ידה בקשה לדחיית מועד להגשת סיכומיה. בהחלטה מיום 13.11.2012 נעתרתי לבקשה בחלקה והוריתי כי סיכומי המשיבה 1 יוגשו עד ליום 19.12.2012, תוך שדחיתי את בקשת המערער. ואולם, המשיבה 1 לא הגישה סיכומיה גם במועד הנדחה שנקבע, והגישה בקשה נוספת לדחיית מועד הגשתם, גם זו הפעם רק לאחר שחלף המועד להגשת הסיכומים ולאחר שהוגשה בקשה מצד המערער. בהחלטתי מיום 24.12.2012 ציינתי כי יש להצר על כך שהבקשה הוגשה רק לאחר שחלף המועד להגשת הסיכומים אך בנסיבות העניין, ומשציינה המשיבה 1 כי העיכוב בהגשתם נבע בין היתר משירות מילואים אליו נקרא בא-כוחה, הארכתי את המועד להגשת הסיכומים עד ליום 27.12.2012, חרף התנגדות המערער.

למרות האמור בהחלטתי והעובדה שציינתי מפורשות כי התנהלותה הדיונית של המשיבה 1 אינה תקינה לא הגישה המשיבה 1 את סיכומיה במועד, אלא רק ביום 28.12.2012, באיחור של יום, בצירוף בקשה נוספת להארכת מועד, ובמקביל הגיש המערער בקשה שלישית במספר "למתן פסק דין במעמד צד אחד". בהחלטה מיום 1.1.2013 נעתרתי לבקשה להארכת מועד אך חייבתי את המשיבה 1 בתשלום הוצאות המערער בסך של 1,000 ש"ח וזאת "נוכח התנהלותה הדיונית של המשיבה 1, אשר לא הקפידה פעם אחר פעם על המועדים שנקצבו לה ואשר בעקבות כך הגיש המערער את בקשותיו כאמור".

2.

בבקשה שבפניי מלינה המשיבה 1 על חיובה בהוצאות. לטענתה הבקשה להארכת מועד הועברה באמצעות הפקסימיליה עוד ביום 27.12.2012 בשעות אחר הצהריים וכי המערער ידע על כך עת הגיש את בקשתו השלישית למתן פסק דין. כן טוענת המשיבה 1 כי ממילא לא היה באי הגשת סיכומים מטעמה כדי להצדיק הגשת בקשה למתן פסק דין במעמד צד אחד, ולכל היותר בית המשפט רשאי לברר את הערעור בהעדר עמדתה או לדחות את בירורו למועד אחר, ומכאן כי בקשות המערער הינן בבחינת בקשות סרק שלא היתה הצדקה להגשתן, וודאי שלא היה מקום לחייבה בהוצאות בגינן. לבסוף טוענת המשיבה 1 כי כיוון שההחלטה ניתנה במעמד צד אחד מן הראוי ליתן לה הזדמנות לטעון בעניין בדיון שייערך בהליך העיקרי.

3.

דין הבקשה להידחות.

גם בבקשה שהגישה המשיבה 1 כעת לא מצאתי הצדקה להתנהלותה הדיונית, כאשר שלוש פעמים איחרה במועד הגשת הסיכומים ולפחות פעמיים הגישה את הבקשה להארכת מועד רק לאחר שחלף המועד שנקבע להגשתם, וגם לטענתה כעת בקשתה האחרונה הוגשה ביום האחרון להגשת הסיכומים בשעה 16:40 באמצעות הפקסימיליה (ונקלטה על ידי המזכירות רק ביום 28.12.2012, אז הובאה בפניי), ועל כן למעשה העמידה את בית המשפט בפני מצב דברים מוגמר. להתנהלות זו לא נמצא כאמור כל מענה גם בבקשתה הנוכחית של המשיבה 1, ולמרבה הצער גם בהחלטתי מיום 24.12.2012 בה נעתרתי לבקשת הארכה ולא חייבתי את המשיבה 1 בהוצאות, אך ציינתי כי המדובר בהתנהלות דיונית בלתי תקינה, לא היה כדי לגרום למשיבה 1 לשנות מדרכיה. יצוין, כי העובדה שבחלק מן התקופה שירת בא-כוח המשיבה 1 בשירות מילואים נלקחה על ידי בחשבון עת נעתרתי לבקשות המשיבה 1 להארכת מועד, אך אין בה הסבר למשך האיחור המצטבר כמו גם לעובדה שהבקשות להארכת מועד לא נתבקשו מבעוד מועד (ולו על ידי פרקליט אחר). עוד יצוין כי בשונה מן התמונה אותה מבקשת המשיבה 1 לצייר בבקשתה, אין המדובר בענייננו באיחור של יום אחד גרידא בהגשת הסיכומים, ולא ניתן להתעלם מן התמונה הכוללת של התנהלותה הדיונית.

אכן המערער "מיהר" להגיש בקשות בעקבות מחדליה של המשיבה 1, ויש מן הצדק בטענתה כי אם המערער אכן היה ער לבקשתה השלישית של המשיבה 1 להארכת מועד טרם שהגיש את בקשתו האחרונה מן הראוי היה שיציין עובדה זו בבקשתו, וכן בטענתה כי אף אם בקשתה להארכת מועד היתה נדחית לא היה בכך כדי להוביל באופן אוטומטי למתן פסק דין לטובת המערער (אלא להבאתו של התיק בפני הרכב בהיעדר סיכומיה). יחד עם זאת, משבקשות המערער הוגשו נוכח מחדליה המתוארים של המשיבה 1 אשר לא השכילה לנצל את אורך הרוח בו נקט בית המשפט ואת ההזדמנויות שניתנו לה פעמיים במספר, מצאתי כי מן הראוי לחייבה בהוצאות המערער, אשר גם אם הסעד שביקש לא היה ניתן לו במלואו, הוגשו על ידו שלוש בקשות בגין ובעקבות התנהלותה המתוארת של המשיבה 1, לה כאמור לא נמצא גם כעת כל הסבר מבורר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.