עע"מ 3456/12 דפוס העיר העתיקה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות ) , לפיו תעוכב גביית הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובת המשיבות 3-1 בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופטת נ' בן אור) בעת"מ 6639-02-12 מיום 26.3.12.

1.

המבקשת הגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עתירה שבמסגרתה תקפה את ההחלטה לפסול אותה כמציעה במכרז אשר פרסמה המשיבה 1 (להלן: המדינה ). המכרז עסק בביצוע עבודות דפוס עבור משרדים ממשלתיים שונים. בית המשפט דחה את העתירה והשית על המבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪ עבור כל אחת מן המשיבות 3-1.

2.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישה המבקשת ערעור ולצידו את הבקשה שבפניי. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, שכן שגה בית המשפט בפרשנות דרישות המכרז תוך התעלמות מעובדות מהותיות אשר לגביהן אין מחלוקת. באשר למאזן הנוחות, נטען כי למבקשת קשה לשלם את הוצאות המשפט שנפסקו, זאת בין היתר מאחר שהפסידה לאחרונה שני לקוחות גדולים הנמצאים בהליכי פשיטת רגל. מנגד, נטען כי המשיבה 4, שהגישה יחד עם המבקשת את העתירה מושא הערעור, כבר שילמה למשיבות 3-2 את הוצאות המשפט ובדעתה לשלם למדינה בקרוב את הוצאותיה, ומכאן שנזקיהן של שלוש המשיבות הצטמצמו למחצית.

3.

דין הבקשה להידחות.

במסגרת בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים, על המבקש להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הינו בלתי הפיך ( עע"מ 2803/06

מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פס' 8 להחלטה (לא פורסמה, 11.4.2006)). לעניין מאזן הנוחות, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה על פי פסק הדין ליהנות מזכייתו. כשמדובר על סעד זמני בקשר לחיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו, והחריג העיקרי לכך הוא חוסר יכולתו של המבקש להיפרע מן הזוכה במקרה של קבלת הערעור ( ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4 , פ"ד נג (1) 187, 189 (1999)).

במקרה דנן, הסעד הזמני המבוקש עניינו בעיכוב תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובת המשיבות 3-1. מדובר, אם כן, בסעד זמני העוסק בחיוב כספי. המבקשת לא טענה כי עלול להתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו אם תזכה בערעור וככל שיפסקו לטובתה הוצאות המשפט מושא הבקשה. מעבר לכך, טענת המבקשת כי קשה לה לשאת בהוצאות המשפט שנפסקו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. במקביל, לא ניתן לקבל את הטענה כי למשיבות 3-1 לא ייגרם נזק מן הסעד הזמני, שכן מדובר בסכום בלתי מבוטל של הוצאות משפט שהן הוציאו לצורך התגוננות מפני העתירה שהגישה המבקשת, והן לא כוסו במלואן.

יוצא, אפוא, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבות. בנסיבות אלה אינני רואה צורך לחוות דעה ביחס לסיכויי הערעור (ע"א 9471/10 פואז ואחיו מזון בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ , פס' 3 להחלטה (לא פורסמה, 20.11.2011)).

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.