עע"מ 3509/21החברה להגנת הטבע נ. פקיד הדיג הראשי במשר'ד החקלאות ופיתוח הכ

השופט ע' פוגלמן :

1.

המערערת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטת פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר מיום 7.3.2021, בנוגע להיתרי הדיג בעונת הרבייה 2021. נטען כי פקיד הדיג קבע היתרים לדיג בעונה זו בהיקף נרחב, באופן הסותר את תכלית הכלל הראשי שנקבע בתקנות של השבתת הדיג במהלכה. נטען כי הפעלת הסמכות סותרת את תכלית החקיקה האקולוגית

– והודגש כי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עמדת הגורמים המאסדרים המופקדים על ההיבטים הסביבתיים, שלא שותפו בתהליכי קבלת ההחלטה, וכי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לבסס את הפעלת החריג לכלל האוסר על הדיג בתקופת הרבייה.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיאה א' סטולר ), עמד בהרחבה על התשתית העובדתית והנורמטיבית הצריכה לעניין וקבע כי מדובר בהחלטה שקולה, מידתית ומקצועית של רשות מינהלית, על בסיס תשתית מקצועית ראויה ולאחר בחינת דרכי פעולה שיאפשרו לדייגים להמשיך לדוג למשך חלק מהתקופה תחת מגבלות מסוימות, אך מבלי לפגוע בהשגת התכלית של שימור הדגה בים התיכון. לאחר שנקבע כי אין עילה להתערבות שיפוטית, דחה בית המשפט את העתירה תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבים. על כך נסוב הערעור שלפנינו.

3.

המערערת חזרה בסיכומיה על הטיעונים שהעלתה לפני הערכאה הדיונית והדגישה כי להשקפתה נפלה טעות בפסק הדין קמא, הן בניתוח הנורמטיבי, הן בקביעת בית המשפט כי ההחלטה נומקה ובוססה על תשתית עובדתית מתאימה. בנוסף משיגה המערערת על החלטת ביניים שעניינה אי התרת הגשת תגובה ועל פסיקת הוצאות בפסק הדין ובהליך הביניים.

4.

המשיבים 2-1 (להלן: המדינה ) טענו בתגובה – בין היתר – כי תקופת הרבייה לשנת 2021, שהיתר הדיג נושא הערעור ניתן במהלכה, הסתיימה עוד בסוף חודש יוני 2021, ולכן אין להכרעה בערעור תוחלת אופרטיבית ודינו להידחות מטעם זה בלבד. החלטה בעניין תקופת הרבייה הקרובה תינתן במועד קרוב, כאשר טיוטה להערות הציבור צפויה להתפרסם עוד קודם לכן במהלך חודש ינואר הקרוב, וניתן יהיה להעמידה לביקורת שיפוטית, ככל שתהיה עילה לכך. בצד האמור סבורה המדינה כי לגופם של דברים אין עילה להתערבות בפסק הדין קמא. המערערת מצידה השיבה בתגובה כי לוח הזמנים לא יאפשר קיומה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית (לרבות לפני ערכאת הערעור), וכי יש חשיבות בהבהרת ההיבטים העקרוניים בהפעלת סמכותו של פקיד הדיג. המשיבה 3 הצטרפה לעמדתה של המערערת, בעוד שהמשיבות 4 ו-5 הצטרפו לעמדת המדינה.

5.

שקלנו את טיעוני הצדדים. מצאנו ממש בטענת המדינה כי בשלב הנוכחי הערעור שלפנינו הוא תיאורטי, משתקופת הרבייה לשנת 2021 הסתיימה זה מכבר, וממילא גם פקע תוקף ההיתרים שניתנו במהלכה. על פי המדיניות הנקוטה בידנו לא ראינו כי יש מקום לדיון בעניין תיאורטי, כאשר ניתן יהיה לדון במועד קרוב בהפעלת הסמכות בתקופת הרבייה בשנת 2022 על רקע תשתית עובדתית קונקרטית, ככל שתהיה עילה לכך.

6.

בצד האמור, ראינו לרשום לפנינו את הבהרותיה הכלליות של המדינה בסוגיות שהעלתה המערערת. כפי שהובהר על ידי המדינה, "פקיד הדיג הראשי שוקל ובוחן היטב את שאלת האפשרות להתיר דיג בתקופת הרבייה בשים לב לתכלית המרכזית של שימור ואישוש משאב הדגה – שהיא כאמור לעיל זו שעמדה בבסיס התיקון לתקנות שבמסגרתו הותקנה גם התקנה בעניין זה ". הפעלת שיקול הדעת נעשית " לאורה של תכלית מרכזית זו " (ההדגשות במקור) (סעיפים 18-17 לסיכום הטענות מטעם המדינה). עוד הובהר כי פקיד הדיג מביא בחשבון עמדות גורמים מאסדרים ואחרים שיש להם נגיעה לסוגיה, הגם שמטבע הדברים סמכות ההחלטה הסופית מסורה לו.

חזקה על פקיד הדיג כי יפעל בהתאם להבהרות האמורות, וטענות הצדדים שמורות להם באשר להפעלת הסמכות לתקופת הרבייה בשנת 2022.

7.

לא מצאנו עילה להתערבותנו בהחלטת הביניים, כמו גם בפסיקת ההוצאות בערכאה קמא.

8.

בנתון להבהרות המדינה האמורות, אנו דוחים אפוא את הערעור.

מאחר שמצאנו כי נודעת חשיבות לשאלות שהועלו בערעור ולהבהרות שמסרה המדינה בסיכומיה ובדיון לפנינו, אין אנו עושים צו להוצאות בערעור.