פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
3521/16
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשות:
1.
alstom transport sa
2.
citadis israel
3. אפקון החזקות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1.
רכבת ישראל בע"מ
2.
sociedad espanola de montajes
industriales
3.
elecnor
בקשה לסעד זמני
בשם המבקשות 1-2: עו"ד
ראובן בכר
בשם המבקשת 3: עו"ד
צבי חוברס
בשם המשיבה 1: עו"ד
רנאטו יאראק; עו"ד דנה יאראק-זהרוביץ
בשם המשיבה 2: עו"ד
דרור הרפז; עו"ד אייל אורן; עו"ד ענבר מקין
בשם המשיבה 3: עו"ד
אבי שרף; עו"ד ענת מססה-קינן
החלטה
1.מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני, שבגדרו יעוכבו עבודות תשתית לחשמול מסילות הרכבת שמפעילה משיבה 1 – רכבת ישראל. משיבה 2 זכתה במכרז לביצוע עבודות אלה, וכן לעבודות תחזוקת הפרויקט בשנים שלאחר מכן. המבקשות, שהציעו אף הן הצעה במכרז, עתרו בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו נגד זכיית משיבה 2 במכרז, בטענה כי נפלו פגמים שונים בהליך המכרז ובהצעה שזכתה בסופו של דבר (עת"מ 14562-01-16, כב' השופטת ד"ר מ'
אגמון - גונן ). עתירתן נדחתה ומכאן הבקשה דנן, שהוגשה יחד עם ערעור על פסק הדין.
2.עיון בבקשה ובתגובות לה מעלה כי אין בסיכויי הערעור, כשלעצמם, לחרוץ את גורלה לשבט או לחסד. עיקרה של הכרעה תלוי אפוא בשאלת מאזן הנוחות. המבקשת טוענת כי איכות עבודות התשתית שתבצע משיבה 2 עלולה להיות נמוכה; כי היא עלולה להתנער מתחזוקת הפרויקט לאחר השלמת התשתית; וכי יש חשש שאם לא ישמע הערעור במהרה – ייקבעו עובדות בשטח שכן העבודות להקמת מערך החשמול יחלו להתבצע. באשר לחשש אחרון זה, נטען כי עלול להיווצר מצב בו לא ניתן יהיה להעביר את הניהול לידי המבקשות.
לאחר ששקלתי את טענות המבקשת, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. על פי החומר שצורף, הקמת התשתית אמורה לארוך מספר שנים, שלאחריהן יינתנו שירותי תחזוקה במשך 25 שנים נוספות. לא עלה ביד המבקשות להראות כי עלול להיגרם להם נזק המצדיק את עיכוב ביצוע עבודות התשתית. טענותיהן בהקשר זה נטענו בשפה רפה, ולא הוסבר מדוע אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להעביר לידיהן את ניהול המשך העבודות, מדוע לא יהיה באפשרותן להמשיך לבצען ומהו הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם להן. כך גם לא ברור מדוע יש בחשש הנטען מפני התנערות משיבה 2 מתחזוקת הפרויקט לעכב את ביצוע עבודות התשתית, שכן שלב זה אמור להיכנס לתוקף רק בעוד מספר שנים. מנגד, יש ממש בטענות משיבות 1 ו-2, לפיהן עלולים להיגרם להן – ולציבור כולו – נזק משמעותי מעיכוב ביצוע הפרויקט, לנוכח מערך החוזים שנחתמו והגורמים המעורבים בו, והצורך הציבורי בביצוע העבודות בהקדם. בנסיבות אלה נוטה הכף לטובת המשיבות.
לאחר כתיבת ההחלטה באה לפני בקשת המבקשות לקביעת הדיון לפני יום 10.6.2016, לשם הכרעה בערעור לגופו תוך ייתור ההכרעה בבקשה דנן. לצערי אין בידי להיעתר לבקשה זו, בשים לב לעומס התיקים וסדרי עבודתו של היומן. כך גם איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה לקביעת דיון בבקשה לסעד זמני. לבסוף, אין מקום להורות על הגשת תגובה לתשובת המשיבות, שכן עולה כי הסוגיות שאליהן יש בדעת המבקשות להתייחס עניינן סיכויי הערעור, ואילו לדידי, כאמור, בנסיבות העניין מאזן הנוחות הוא שהכריע את הכף, ולאו דווקא טענותיהן של המשיבות לגוף העניין.
3.הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאותיהן של משיבות 1 ו-2 בסך של 6,000 ₪ לכל אחת מהן.
ניתנה היום, י"ד
באייר התשע"ו (22.5.2016).
ש
ו פ ט