עע"מ 3531/08 דורון ניכטברגר נ. לשכת עורכי הדין

סבירה שהתקבלה בהתאם לדין ולפסיקה שאין להתערב בה. בית המשפט הוסיף וקבע עוד כי אין מקום לאפשר למערער לגשת לבחינות ההסמכה בכתב לפני תום תקופת ההתמחות, שכן מתן היתר כאמור יעמוד בניגוד לרציונאלים שבבסיס חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, כפי שפורשו בפסיקה.

4.

המערער מיאן להשלים עם תוצאות פסק דינו של בית משפט קמא ומכאן הערעור שבפנינו. יחד עם הערעור הגיש המערער בקשה למתן סעד זמני לפיו נורה למשיבה לאפשר לו לגשת למבחני ההסמכה המתקיימים ביום 5.5.2008, ובמידה שיעבור בחינות אלה להתלות את רישיונו עד להחלטה אחרת של בית משפט זה ביחס לתקופת ההתמחות שבמחלוקת. בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים ביום 27.4.2008 להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה יתאפשר למערער לגשת לבחינת ההסמכה בכתב וכי בסמוך לאחר מכן יתקיים דיון בערעורו, כך שאם יתקבל הערעור ובהנחה שיעבור בהצלחה את הבחינות בכתב, יוכל המערער לגשת גם לבחינה בעל-פה ואילו אם יידחה ערעורו יהא עליו לשוב ולהיבחן בכתב במועד מאוחר יותר. ואכן, המערער נבחן ביום 5.5.2008 בבחינות ההסמכה בכתב ועבר אותן בהצלחה וביום 19.5.2008 התקיים בפנינו הדיון בערעור.

5.

המערער טוען כי לב המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם שוחח עם יונה רק לגבי הדיווח מאת עורך-דין וייס (כגרסת המשיבה) או שמא שאל אותה מפורשות האם קיבלה את כל המסמכים הדרושים והיא השיבה לו כי רק הדיווח של עורך-דין וייס חסר (כגרסתו). המערער טוען כי כל פסקי הדין אליהם הפנתה המשיבה ועליהם הסתמך בית משפט קמא בפסק דינו אינם רלבנטיים למקרה דנן שכן בשונה מאותם המקרים בעניינו ידעה המשיבה כי הוא עבר לפיקוחו של מאמן חדש ויש להכריע מי מהצדדים התרשל ועל מי יש להטיל את האחריות לכך שהדיווח לא הגיע במועדו. לטענתו, שגה בית משפט קמא כאשר התמקד בהלכות אלו ולא הכריע בשאלה העובדתית שעמדה בפניו. בהקשר זה מנה המערער טעמים שונים אשר יש בהם לטענתו כדי להוביל אל המסקנה שיש להעדיף את גרסתו על פני הגרסה שהציגה המשיבה. עוד טוען המערער כי בית משפט קמא קיפח את זכויותיו כאשר איפשר למשיבה להגיש לאחר סיום הדיון בעתירה תצהיר משלים של יונה ובכך נתן למשיבה יתרון דיוני משמעותי בייחוד משסירב לבקשתו לאפשר לו לחקור את יונה על תצהירה. הוא אף הדגיש בעניין זה כי יחד עם אותו תצהיר ביקשה המשיבה לתקן את תגובתה ובכך התאפשר לה "מקצה שיפורים" אחרי שלב שמיעת הראיות והדבר מלמד על חוסר מהימנותה של יונה. עוד טוען המערער כי המשיבה אישרה

שביום 10.6.2007 שלח אליה מכתב בדבר תחילת התמחות אצל עורך-דין סביר. לטענתו, בנסיבות העניין יש לראות במכתב זה כמספק לצורך דרישת הכתב הקבועה בכלל 3(ד) לכללים ועוד הוא טוען כי כיוון שנהג בתום-לב ובניקיון כפיים יש ליתן לו סעד מן הצדק. לחלופין מבקש המערער כי לאחר שישלים את תקופת ההתמחות לפי דרישת המשיבה תכיר היא בתוצאות בחינת ההסכמה בכתב שהתקיימה ביום 5.5.2008. בהקשר זה מדגיש המערער כי הוא בעל משפחה וכי תקופת הלימודים וההתמחות הייתה כרוכה בהשקעה כספית גדולה מצידו ועוד הוא מדגיש כי קבלת עמדת המשיבה משמעה "עונש" של מניעת עיסוק במקצוע עריכת הדין למשך חצי שנה, וכי סנקציה זו אינה הולמת את נסיבות המקרה.

6.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתה מסקנותיו של בית משפט קמא מעוגנות בדין ובפסיקה וטענותיו של המערער כולן מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות, בהן אין זה דרכה של ערכאת הערעור להתערב. המשיבה מדגישה כי לפי סעיף 2 לכללים בקשה להתמחות אינה שלמה אלא אם צורף לה אישור המאמן ועל כן בניגוד לטענת המערער לא ניתן היה להסתפק במכתבו מיום 10.6.2007. בנסיבות אלה, כך טוענת המשיבה, לא נפל כל פגם בהחלטתה והיא ההחלטה המיטיבה ביותר עם המערער שניתן היה לקבל בנסיבות העניין. לגוף הדברים טוענת המשיבה כי יונה מעולם לא נשאלה ומעולם לא אמרה למבקש דבר לגבי אישור המאמן החדש והנושא היחיד עליו נשאלה ולגביו התנהלו שיחותיה עם המערער הוא נושא קבלת אישורו של עו"ד וייס בדבר סיום ההתמחות. טוענת המשיבה כי בית משפט קמא לא הכריע אמנם במחלוקת העובדתית שהתגלעה בהקשר זה אך הוא קבע שיש לייחס את הטעות שנגרמה קודם כל למערער ולמאמנו, שלא ווידאו את קבלת הבקשה, ואין מקום להתערב בקביעה זו. עוד טוענת המשיבה כי אף לו הייתה מתרשלת, דבר המוכחש על ידה, לא היה בכך כדי להקים לה סמכות להכיר בהתמחותו של המערער ולהתעלם מהוראות הכללים המגבילים את שיקול דעתה בעניין זה, עליהם עמד בית משפט קמא בפסק דינו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין מקום לקבל את בקשת המערער לפיה לאחר סיום תקופת התמחותו היא תכיר בבחינה שעבר, שכן בכך יהיה כדי לעקוף את הוראות הדין וההלכה הפסוקה לפיהן אין להתיר למתמחה לגשת לבחינת ההסמכה לפני שסיים את תקופת התמחותו.

דיון

7.

בפני בית משפט קמא הניחו הצדדים מחלוקת עובדתית אך הוא פטר עצמו מלהכריע בה ופסק בעתירה על יסוד הנחות, הערכות ונימוקים נוספים כמפורט לעיל. כפי שיובהר להלן אנו סבורים כי יש צורך להכריע במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים שכן קבלת הגרסה שהציג המערער עשויה להשפיע על תוצאות ההליך. כזכור הציגו הצדדים בפני בית משפט קמא גרסאות שונות לגבי תוכן השיחות שהתנהלו בין המערער לבין יונה שהיא עובדת המשיבה. המערער גרס כי במהלך שיחותיו עם יונה שאל אותה האם כל המסמכים הדרושים לשם אישור התמחותו מצויים בפניה, והיא השיבה לו כי חסר רק הדו"ח של מאמנו הראשון (עורך דין וייס). המשיבה גרסה מנגד כי שאלה כאמור לא הועלתה בשיחותיהם, והם שוחחו אך ורק על העיכוב בהנפקת תעודת המתמחה של המערער ועל העיכוב בקבלת הדו"ח מאת עורך הדין וייס. בית משפט קמא נמנע, כאמור, מלהכריע במחלוקת עובדתית זו בסוברו כי די בכך שהטעות שאירעה הייתה בראש ובראשונה טעות של המערער ושל מאמנו, אשר לא ווידאו את קבלת הבקשה, ועוד הניח בית משפט קמא כי בנסיבות העניין סביר הוא כי שיחותיו של המערער עם יונה היו לגבי קבלת הדיווח מעורך-הדין וייס, שכן לא הייתה לו כל סיבה לחשוש מאי אישור התמחותו אצל עורך-דין סביר.

7.

בשונה מבית משפט קמא איננו סבורים כי די בקביעות אלו לצורך ההכרעה בסכסוך שהובא בפניו, וצודק המערער בטענתו כי שומה היה על בית משפט קמא להיכנס לעובי הקורה ולהכריע במחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים על מנת לבחון האם התנהלותו של המערער ומצב הדברים שנוצר נבעו, בין היתר, מהסתמכות על מצג שווא רשלני של עובדת מטעם המשיבה. כן היה עליו להכריע בשאלה מהן המסקנות המשפטיות הנובעות מן הממצאים העובדתיים בסוגיה זו. כזכור טוען המערער, בהסתמך על גרסתו העובדתית שלא נדונה, כי יש מקום לאבחן את המקרה דנן מן המקרים האחרים שעלו בפסיקה עליהם ביסס בית משפט קמא את הכרעתו ועוד יש לומר כי לשם בירור המחלוקת העובדתית עד תום אף ראוי כי בית משפט קמא יאפשר למערער לחקור את יונה על התצהיר שהגישה, בייחוד נוכח השלב המאוחר בו אפשר את הגשתו, שמא יהא בחקירה זו כדי לשפוך אור על מהימנות גרסתה. בהתחשב בכל האמור לעיל אין מנוס מהחזרת הדיון אל בית משפט קמא על מנת שיקיים דיון משלים בעתירה, יכריע במחלוקת העובדתית שהובאה בפניו ויגזור מכך את המסקנות המשפטיות הנדרשות. למען הסר ספק יובהר כי אין אנו מחווים דעה במחלוקת העובדתית או במסקנות שיש לגזור מתוך גרסה זו או אחרת ולצדדים שמורות בעניין זה מלוא טענותיהם.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהדיון מוחזר אל בית משפט קמא על מנת שיקיים דיון משלים ויפסוק בעתירה לאחר שיכריע במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים. בית משפט קמא מתבקש לקיים דיון בעתירה בדחיפות הנדרשת בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהמועד האחרון שבו מתקיימת בחינת הלשכה בעל-פה במקצה זה הוא 3.6.2008.

אין צו להוצאות.