פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
3610/10
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. מריה נלדוזה
2. חנניה אזרד
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. משרד הפנים
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
מיום
22.4.10
בעת"מ
1763-09 שניתן
על-ידי כבוד השופטת ש' גדות
בשם המבקשים:
עו"ד י' כץ מסטבאום
בשם המשיבים:
עו"ד ד' מארקס
החלטה
זוהי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת''מ 1763-09 (כבוד השופטת ש' גדות) מיום 22.4.2010, בו נדחתה העתירה אשר ביקשה להורות על ביטול ההחלטה המורה למבקשת לעזוב את ישראל.
1.
המבקשת, רווקה כבת 51 בעלת דרכון פיליפיני, נכנסה לישראל לראשונה בתאריך 7.4.2002 לעבודה בענף הסיעוד. אשרת העבודה שהונפקה לה הייתה מסוג ב/1 והיא הוארכה מעת לעת עד לפטירת המעסיקה בתאריך 18.3.2007. המבקש, אזרח ישראלי גרוש כבן 79, והמבקשת טוענים שהם הכירו בתאריך 16.12.2006 והחלו להיפגש מעת לעת, ולטענתם אף עברו להתגורר יחד לאחר פטירת המעסיקה. בתאריך 11.6.2008 הגיעו המבקשים ללשכת מנהל האוכלוסין במשרד הפנים במטרה להגיש בקשה להסדרת מעמד העותרת מכוח הטענה לקשר זוגי. לאחר שנמצא שאין ברשותם מסמכים מתאימים חזרו המבקשים עם המסמכים המבוקשים בתאריך 6.7.2008. בתאריך 4.9.2008 נערך לעותרים שימוע לצורך בחינת הקשר הזוגי שלהם, אשר לאחריו נקבע שהקשר בין המבקשים איננו זוגי אלא קשר המבוסס על יחסי מטפלת-מטופל. בתאריך 21.12.2008 שלח המשיב מכתב למבקשת לפיו בקשתם נדחתה, ועל העותרת לצאת מהארץ תוך שבועיים ימים. לאחר שנדחה ערעורם של המבקשים על החלטה זו הם עתרו לבית המשפט.
2.
בית המשפט דחה את עתירת המבקשים להורות על ביטול ההחלטה המורה למבקשת לעזוב את ישראל. בית המשפט קבע שהחלטת המשיבים, המבוססת על העדר הוכחת כנות הקשר של המבקשים, היא סבירה, ולא נפל בה פגם אשר מצריך את התערבות בית המשפט. על פסק דין זה מערערים המבקשים בפני בית משפט זה, ובד בבד מבקשים את עיכוב הבקשה ליציאת המבקשת מישראל.
3.
המבקשים טוענים שהרחקתה של המבקשת בטרם שמיעת הערעור בעניינה, תגרום למבקשים נזק כבד ובלתי הפיך. מנגד, המשיבים טוענים שמכיוון שסיכויי הערעור של המבקשים אינם גבוהים, ואין מאזן הנוחות נוטה לטובתם, דין הבקשה להידחות.
4.
לאחר שקראתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע אין לעכב ביצועו של פסק דין אלא אם בית המשפט שוכנע שסיכויי הערעור של המבקש גבוהים, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע''מ 10710/06 בורשה נ' משרד הפנים
(לא פורסמה, 4.3.2007)).
לדעתי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור במקרה זה, והימנעות ממתן עיכוב ביצוע מעלה חשש מיצירת נזק כבד ובלתי הפיך למבקשים. יש להדגיש כי המבקשת פנתה סמוך לאחר מתן ההחלטה בעניינה בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא עשתה דין לעצמה. גם עובדה זו מצדיקה היענות לבקשה (השוו עע''ם 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (לא פורסמה, 31.10.2006)).
משכך, דין הבקשה להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתנה היום,כ"ד בסיון תש"ע (6.6.10).
ש ו פ ט ת