עע"מ 3634/16 מנשה אביטל נ. עמידר-החברה הלאומית לשיכון

השופט ע' פוגלמן :

1.

הערעור שלפנינו נסב על דחיית עתירה שהגישו המערערים נגד המשיבה (להלן: עמידר ).

בית משפט קמא עמד בפסק הדין על כך שהעתירה אינה מנוסחת כראוי. לא ניתן להבין מי המשיב ועל איזו החלטה מנהלית היא נסבה. בפסק הדין מפורטת התשתית העובדתית הצריכה לעניין שהייתה נושא להתדיינות קודמת בבית המשפט האזרחי. המערערים, שהם אחים, גרים בדירת עמידר ברחוב שפרינצק 30/1 בפתח תקוה (להלן: הדירה ).

שני המערערים חתומים על חוזה שכירות אחד וחשבונותיהם בעמידר נוהלו תחילה יחד. לאחר זמן הופרדו החשבונות וכל אחד מהם חויב במחצית משכר הדירה. המערער 1 לא הגיש מעולם בקשה לקבלת הנחה, ואילו המערער 2 הגיש בעבר בקשה לקבל הנחה בדמי השכירות, ובקשתו אושרה. המערערים לא משלמים שכר דירה למעלה מעשר שנים.

2.

בפסק הדין אשר ניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברקוביץ ) ביום 15.9.2011 בתביעה לפינוי ולסילוק יד ובתביעה כספית על סך 174,441 ש"ח שהגישה עמידר, נקבע כי זו לא הייתה צריכה להפריד בין המערערים ולשלוח דרישות חיוב נפרדות לכל אחד מהם; וכי בזמן אמת לא נשלח להם הסבר בנוגע לפיצול החשבונות ולהעלאת שכר הדירה באופן משמעותי. בית המשפט דחה אפוא את התביעה לסילוק יד. אשר לתביעה הכספית, קבע בית המשפט כי חרף התנהלות עמידר, המערערים לא היו רשאים לעשות דין לעצמם ולהימנע כליל מתשלום דמי שכירות במשך השנים ולכן אין מקום לפטור אותם לחלוטין מתשלום דמי שכירות; וכי מאחר שלטענתם הם אמורים לשלם 600 ש"ח לחודש והם לא שילמו מאומה מאז יולי 2004, יש לחייב אותם לשלם למצער את הסכומים הללו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. קביעה זו התייחסה לתקופה שמיום 1.7.2004 ועד ליום הגשת התביעה – 26.12.2007. בהתייחס לדמי השכירות ממועד זה ואילך, נקבע כי אלה ייקבעו על ידי עמידר בהתחשב במסמכים שיציגו לה המערערים. בית המשפט הורה כי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, יפנו המערערים לעמידר וימציאו לה את כל המסמכים הנדרשים לצורך קביעת דמי השכירות שעליהם לשלם. דא עקא, שהמערערים לא פעלו בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום, לא שלמו את דמי השכירות שנקבעו ואף לא פנו לעמידר על מנת להמציא תיעוד שיאפשר קביעת דמי שכירות נמוכים יותר, כפי שהם מבקשים.

3.

בנסיבות אלו, לא מצא בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) עילה להתערבותו, הן בשל העדר החלטה מינהלית שניתן להעמידה בביקורת; הן בשל כך שטענותיהם של המערערים לעניין הפיצול הוכרעו על ידי בית משפט השלום; הן מן הטעם שהמערערים לא פנו לעמידר בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום על מנת שייקבע שכר דירה על פי הנתונים הצריכים לעניין; הן בשל אי ניקיון כפיהם של המערערים בנסיבות בהן לא שולמו אף דמי השכירות שאינם שנויים במחלוקת, כפי שקבע בית משפט השלום.

4.

לפסק דין זה של בית המשפט לעניינים מינהליים מופנה הערעור שלפנינו. גם הערעור, כמו העתירה, לוקה בחוסר בהירות. אולם ככל שהצלחנו לרדת לסוף דעתם של המערערים במהלך הטיעון המפורט שהתקיים לפנינו, הם מלינים על פיצול החוזה והחיוב הנפרד של כל אחד מהם, ועל שכר הדירה שמושת עליהם (הגם שהם אינם רואים לשלמו כאמור).

5.

לא מצאנו ממש בערעור זה, וטעמיו של בית המשפט לעניינים מינהליים מקובלים עלינו במלואם. בנושא הפיצול, קיבל בית משפט השלום את טענות המערערים ובית המשפט לעניינים מינהליים לא ראה לסטות מקביעה זו. ממילא לא נדרשת התערבותנו. בנושא גובה שכר הדירה, אין למערערים להלין אלא על עצמם. עוד בשנת 2011 הורה בית משפט השלום למערערים לפנות לעמידר עם תיעוד מתאים על מנת שייקבעו דמי השכירות בעניינם, אולם הם לא ראו לעשות כן. במבט צופה פני עתיד, ועל מנת להימנע מהמשך התדיינות בנושא זה, הצענו לנציג עמידר, כי זו האחרונה תזמן את העותרים למשרדיה תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין על מנת שניתן יהיה לבחון תיעוד ונתונים אותם יציגו העותרים לצורך קביעת שכר הדירה. נציג עמידר קיבל את הצעתנו זו. גם טעמיו האחרים של בית המשפט לעניינים מינהליים בדין יסודם, הן בהתייחס להעדר החלטה של רשות שמבוקש להעמידה בביקורת שיפוטית; הן לעניין אי ניקיון כפיהם של המערערים שזה למעלה מעשר שנים אינם משלמים אף את שכר הדירה שאינו שנוי במחלוקת, בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום.

הערעור נדחה אפוא.

הרבה לפנים משורת הדין, איננו עושים צו להוצאות.