עע"מ 3664/08 רג'ובאבו דונדפאטי -אזרח הודו דרכון מספר B 5395272 נ. משרד ה

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו יימנע המשיב מהרחקתו של המבקש מישראל עד להכרעה בערעור.

1.

המבקש, אזרח הודו, הגיע לישראל ביום 6.10.2004 על מנת לעבוד בתחום הסיעוד. לאחר כשבועיים בהם עבד בסיעוד הסתיימה העסקתו של המבקש, אך הוא לא הסדיר את מעמדו ובמאי 2005 הוא נעצר והוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין הורה על שחרור המבקש בתנאים כדי לאפשר לו להסדיר את מעמדו, והחל מחודש יולי 2005 עבד המבקש אצל מספר מעסיקים בתחום הסיעוד. ביום 17.12.2007 פג תוקף האשרה שהונפקה למבקש וביום 19.12.2007 מסר המעסיק למשיב כי הוא מבקש להפסיק את עבודתו של המבקש. חודשיים לאחר מכן, ביום 17.2.2008, נעצר המבקש והוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. ביום 19.2.2008 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב יפו בה ביקש כי יינתן לו להמשיך ולעבוד בסיעוד. בפסק דינו מיום 17.4.2008 ציין בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' ברוש) כי הדיון בעתירה נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר למבקש למצוא מעסיק חלופי ובסופו של דבר הודיע המבקש כי נמצא מעסיק, אך כלל לא ברור האם אותו מעסיק אוחז בהיתר להעסקת עובד סיעוד. על רקע זה ונוכח העובדה שהעותר שהה בישראל שלא כדין, דחה בית המשפט את העתירה.

2.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ועימו הבקשה שבפניי למתן סעד זמני. לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים שכן לטענתו עבד אצל מעסיקו האחרון עד שנעצר ביום 17.2.2008 והוא סבור כי לאחר שהמתין זמן כה רב במשמורת ולאחר שהתברר כי קיים מעסיק פוטנציאלי שאמור לקבל תוך זמן קצר היתר העסקה, מן הראוי היה להמתין עד לקבלת ההיתר. המבקש מוסיף ומציין כי לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא נודע לו שהיתר ההעסקה ניתן והוא נשלח למשפחת המעסיק בדואר. המבקש טוען כי הוא זקוק מאוד לעבודה לאחר ששילם ממון רב לצורך הגעתו לכאן, והוא מדגיש כי על פי "נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק" יש באפשרותו לעבוד עוד כ-21 חודשים בתחום הסיעוד. המשיב מצידו מתנגד לבקשה וטוען כי הערעור אינו מגלה עילה המצדיקה התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא וכי המבקש אינו עומד בתנאי הנהלים הרלוונטיים ("נוהל שמיים סגורים" ו"נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק") לאחר ששהה פעמיים באופן בלתי חוקי בישראל. עוד טוען המשיב כי נוכחות המבקש בישראל אינה חיונית לבירור הערעור שכן הוא מיוצג בידי עורך דין.

3.

ביום 14.5.2008 הודיע המבקש כי המעסיק המיועד קיבל אישור להעסקת עובד זר וכי בכוונתו להגיש בקשה לשחרור ממשמורת על מנת להשתלב מיידית בעבודה. המשיב מצידו הודיע כי אין בקבלת אישור ההעסקה כדי לשנות מעמדתו ביחס לבקשה ולערעור כולו, בהדגישו כי בכל מקרה המבקש אינו עומד בתנאי הנהלים להשמתם של שוהים בלתי חוקיים.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועל רקע נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בשים לב לפרק הזמן הקצר יחסית שבו שהה המבקש לאחרונה שלא כדין בישראל ממועד תום האשרה האחרונה שהונפקה לו (דצמבר 2007) ועד להגשת העתירה (פברואר 2008), בשים לב לכך שנמצא מעסיק המעוניין להעסיקו

האוחז בהיתר להעסקת עובד זר ונוכח העובדה ששאלת קיומו של מעסיק פוטנציאלי היוותה שיקול רלוונטי בפסק דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הצו הארעי שניתן ביום 22.4.2008 למניעת הרחקתו של המבקש מישראל יעמוד בתוקפו עד למתן הכרעה בערעור. המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור עד לאמצע חודש יוני 2008.

אין צו להוצאות.