עע"מ 3672/14 חול זהב ניהול בע"מ נ. עיריית תל אביב יפו אגף הנכסים

בין עיריית תל אביב-יפו (להלן: המשיבה ) לבין חברת "החזקות עד"ך בע"מ" – היא משיבה פורמאלית 1 – (להלן: החברה ) נחתם הסכם למכירת נכס בשנת 2000 (להלן: ההסכם ). בהמשך מכרה החברה את הנכס למערערת. לימים, פנתה המערערת בבקשה לקבל היתר בניה (להלן: ההיתר ). תנאי למתן ההיתר היה קבלת הסכמת אגף הנכסים במשיבה (להלן: האגף ) בהיותו בעל מקרקעין הגובלים בנכס שלגביו התבקש ההיתר. האגף סירב ליתן הסכמתו ולחתום על ההיתר בטענה שהמערערת חייבת למשיבה סכום כסף שנובע מההסכם. המערערת הגישה עתירה המכוונת להחלטה זו.

ביום 10.4.2014 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' סוקולוב ) את העתירה וחייב את המערערת בהוצאות. נקבע כי האגף פעל בכובעו הפרטי כבעל זכויות בנכס אשר מעוניין לגבות את חובו וכי "בין אם בכובעו הפרטי ובין אם בכובעו הציבורי עליו לנהוג על פי החוק ולגבות את התשלומים אשר נקבעו בחוק. בייחוד כאשר העותרת [המערערת כאן – ע' פ'] פעלה בחוסר תום לב ובקשה להתחמק מתשלום". עוד נקבע כי העתירה מוקדמת.

על כך נסב הערעור שלפנינו.

לא ראינו להידרש לטענות הצדדים לגוף הכרעתו של בית המשפט המחוזי משום שהגענו לידי מסקנה כי צדקה המשיבה בטיעוניה לפני הערכאה הראשונה שלפיהם היה מקום לסלק את העתירה על הסף מן הטעם שעתירה מינהלית לא הייתה ההליך המתאים לבירור המחלוקת. סירובו של האגף לחתום על הבקשה להיתר נעשתה בכובעו "הפרטי-מסחרי" כבעל מקרקעין הגובלים בנכס נושא ההיתר. כפי שקבעה הערכאה הראשונה, גם להשקפתנו אין מדובר ב"החלטה של רשות" כמובנה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים ) קרי, "החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין". בית המשפט ציין אמנם כי גם בתחום המשפט הפרטי חל משטר של "דואליות נורמטיבית", אך כידוע, אין בשאלת הדין החל על הסוגיה כדי להשליך על זהותה של הערכאה המוסמכת הנלמדת מהוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים.

מטעם זה, ובלא להידרש לגופם של דברים, אנו מבטלים את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מבלי לעשות צו להוצאות.

מובן כי אין בהכרעתנו כדי למנוע מהמערערת לטעון לפני הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כי הסכמת האגף אינה נדרשת במקרה דנן, וככל שתהיה עילה לכך תוכל המערערת להביא את הכרעת הוועדה לביקורת שיפוטית. אף אין בהכרעתנו כדי למנוע ממי מבעלי הדין לנקוט בהליך אזרחי מתאים, והכל מבלי להביע עמדה לגופם של דברים.