עע"מ 3798/10 אברהים מחמוד יוסף אלאטרש + 24 מערערים נוספים נ. שר הפנים

1.

המערערים מתגוררים באותו אזור בכפר וולג'ה שנמצא בשטח מדינת ישראל אך מצדה "האיו"שי" של הגדר שהוקמה במקום. המערערים פנו למשיב בבקשה ליתן להם מעמד של תושבי קבע בישראל אך בסופו של יום בקשתם נדחתה. על כך הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים אך העתירה נדחתה. בית המשפט קבע כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הוגש ערעור ועמו הבקשה לצו ביניים שלפני.

2.

במסגרת הבקשה לצו ביניים ביקשו המערערים צו שימנע את "גירוש המערערים מישראל" עד למתן פסק דין בערעור - כפי צו הביניים שניתן להם בבית המשפט המחוזי ושעמד בתוקפו עד לדחיית העתירה. לטענתם סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם. המערערים הוסיפו בהקשר זה כי חלקם עובדים בישראל ובהיעדר צו תיפגע הכנסתם ועל כן אין להסתפק רק בצו שימנע את הרחקתם משכונת מגוריהם ויש ליתן להם צו שימנע כאמור את גירושם "מישראל" כולה.

3.

המשיב התנגד למתן צו ביניים. לטענתו סיכויי הערעור נמוכים ויש לזכור כי התנאים למתן סעד זמני בערעור מחמירים מאלו הנדרשים בערכאה הדיונית. המשיב טוען כי מרכז הכובד של פסק הדין הוא בקביעה שהמערערים לא הוכיחו את טענותיהם ובכך אין מקום להתערב. באשר למאזן הנוחות נטען כי לא יגרמו למערערים נזקים בלתי הפיכים שכן אם יתקבל הערעור ממילא יוכלו הם להיכנס לישראל. המשיב הוסיף כי מאחר שמקום מגורי המערערים נמצא אומנם "בצד האיו"שי" של הגדר אך בתחום מדינת ישראל מוכן הוא להתחייב שלא לפעול להרחקתם משכונת מגוריהם וכן מוכן הוא להימנע מנקיטת הליכים פליליים בגין שהייה שלא כדין בשכונת מגוריהם בכפוף להיעדר מניעה לכך – אך לטענת המשיב אין מקום ליתן צו שיאפשר למעשה למערערים להיכנס לשטח מדינת ישראל כולה כפי בקשתם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה החלטתי לדחות את הבקשה לצו ביניים. בידי המערערים היה אומנם צו ביניים בעת הדיון בבית המשפט המחוזי אך צודק המשיב בטענתו כי התנאים למתן סעד זמני בתקופת הערעור מחמירים מאלו שבתקופה הדיונית שהרי, בינתיים, ניתן פסק דין המשנה את נקודת האיזון בין האינטרסים של בעלי הדין ולדחיית העתירה יש משקל בהקשר זה. כמו כן יש ליתן לצד הזוכה ליהנות מפירות זכייתו (ראו עע"ם 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז , פסקה 7 (טרם פורסם, 14.5.2007)). יש גם משקל מסויים בעיני לכך שצו הביניים שניתן בבית המשפט המחוזי פקע עם מתן פסק הדין עוד ביום 19.4.2010 ואף על פי כן הבקשה לצו ביניים בבית משפט זה הוגשה רק ביום 17.5.2010. מכל מקום נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים. באשר למאזן הנוחות מקובלת עליי עמדת המשיב כי לא יגרם למערערים נזק בלתי הפיך אם לא יינתן צו כבקשתם. על כן החלטתי כאמור לדחות את הבקשה. באשר לטענה כי חלק מהמערערים עובדים בישראל למותר לציין כי אין בדחיית הבקשה כדי למנוע ממי מהם לבקש היתר כניסה או עבודה בישראל כדין. כמו כן רשמתי לפני את הסכמת המשיב שלא לפעול להרחקת המערערים משכונת מגוריהם הנמצאת בשטח ישראל ולהימנע מנקיטת הליכים בגין שהייה שלא כדין בהקשר זה.

5.

בכפוף לאמור הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.