עע"מ 3839/11 פרנקל את קורן חברת עורכי דין (2002) נ. עיריית רמת השרון

1.

בפניי בקשה לסעד זמני בערעור, בגדרי ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה ש' גדות ), אשר פסל את זכייתה של הצעת המבקשת במכרז שפרסמה המשיבה 1, והכריז על הצעת המשיבה 2 כהצעה הזוכה.

אפתח בהצגת עיקרי העובדות הצריכות לבקשה שבפניי.

2.

המבקשת (להלן: פרנקל ) והמשיבה 2 (להלן: הדס ) הן חברות עורכי דין, אשר הגישו הצעות למכרז שפרסמה המשיבה 1 (להלן: העירייה ) בחודש דצמבר 2010, לקבלת שירותים משפטיים לגביית קנסות עירוניים, לתקופה של 12 חודשים, עם אופציה להארכה ל-12 חודשים נוספים (להלן: המכרז ).

3.

אחד מתנאי הסף של המכרז היה הפקדת ערבות בנקאית (להלן: הערבות ), שתוקפה עד לתאריך 21.3.2011 (להלן: התאריך המקורי ). סעיף 4.4 לתנאי המכרז קבע כי העירייה רשאית לשנות ולהבהיר את הוראות המכרז בכל עת, קודם למועד הגשת ההצעות במכרז, וכי: "שינויים והבהרות כאמור יהיו חלק בלתי נפרד מתנאי הבקשה ויובאו בכתב לידיעתם של הפונים/המשתתפים" (להלן: סעיף השינויים ).

העירייה אכן ערכה שינוי במכרז, ושלחה למשתתפים הודעה בכתב כנדרש בדבר דחיית מועד הגשת ההצעות בשלושה שבועות וכן בדבר שינויים נוספים, בעקבות בקשות הבהרה שקיבלה. בנוסף החליטה העירייה, בין היתר, לדחות את מועד הפקיעה הנדרש של הערבות, והעמידה אותו על 11.4.2011 (להלן: התאריך החדש ), שינוי זה בא לידי ביטוי רק במסמכי המכרז המתוקנים, שהופיעו באתר האינטרנט של העירייה, אך לא נמסרה אודותיו הודעה בכתב למשתתפים.

4.

פרנקל, הטוענת כי לא ידעה על השינוי, המציאה ערבות שמועד פקיעתה בתאריך המקורי. הדס, הטוענת כי למדה על השינוי מאתר האינטרנט של העירייה, המציאה ערבות שמועד פקיעתה בתאריך החדש. שאלת תוקף ערבותה של פרנקל נידונה בוועדת המכרזים של העירייה, שם ציין בא-כוח העירייה, עו"ד בר-לב, כי הפגם בערבות "נובע מהיעדר הוראה ברורה בדבר דחייה במועד הגשת הערבות והדבר נעשה בתום לב". יו"ר ועדת המכרזים, מר מאיר דורון ז"ל (שנפטר בסמוך לאחר הדיון האמור בוועדת המכרזים), הוסיף כי לדעתו ממילא בכוונת ועדת המכרזים לקבל החלטה זמן רב טרם תפוגת הערבות, כך שאין בפגם האמור כדי להקנות יתרון לפרנקל. לאחר דברים אלה, נרשם בפרוטוקול: "חברי הועדה דנים ומחליטים שלא לפסול את הערבויות הבנקאיות". הצעת פרנקל הוכשרה, והוכרזה כזוכה.

5.

הדס עתרה נגד זכיית הצעתה של פרנקל. לטענתה, בתמצית, ערבות פרנקל פסולה, ולא היה מקום להכשירה. כן טענה הדס לכשל בניקוד ההצעות, סוגייה שאיננה רלבנטית לעת הזו. פרנקל הגיבה לעתירה וגרסה כי משלא ידעה על השינוי במועד פקיעת הערבות (מן הטעם שלא נמסרה לה הודעה בכתב אודות השינוי, כהוראת סעיף 4.4 למכרז, ואפילו לא נמסרה לה הודעה בעל-פה בדבר השינוי) – הרי שלא היה מקום לפסילת ערבותה. העירייה בתגובתה אישרה את טענתה של פרנקל מבחינה עובדתית, נטלה על עצמה אחריות לכשל, וטענה שבנסיבות אלה צדקה ועדת המכרזים בהחלטתה.

6.

בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה ופסל את הצעתה של פרנקל, מן הטעם שערבותה היתה פגומה והחלטת ועדת המכרזים להכשירה דינה להתבטל. בית המשפט הנכבד קבע, בתמצית, שהנימוק היחיד שמופיע בפרוטוקול להכשרת הערבות הוא זה שהשמיע מר דורון ז"ל, נימוק שאיננו קביל משפטית, וניסיונה של העירייה להוסיף בתגובתה לעתירה נימוקים נוספים להכשרת ההצעה, שלא נידונו בפני ועדת המכרזים – לא יצלח.

7.

פרנקל הגישה ערעור על פסק הדין, ובגדרו – בקשה לסעד זמני, לפיו יימנע מן המשיבות לחתום על הסכם לאספקתם של שירותי הגבייה ולפעול למימוש המכרז, וזאת עד להכרעה בערעור. לטענתה, טובים סיכויי הערעור להתקבל, שכן לסברתה לא היה מקום לפסול את ערבותה, וממילא לא היה מקום להתערב בהחלטתה של העירייה. בעניין זה מטעימה פרנקל כי הנימוק לפיו העירייה היא שאחראית למחדל עלה במפורש מדברי עו"ד בר-לב, והעובדה שמר דורון ז"ל הוסיף נימוק נוסף להכשרת הערבות (שגם פרנקל איננה גורסת כי הוא בר-תוקף משפטי) – אין משמעה שוועדת המכרזים הכשירה את הערבות אך ורק על יסוד אותו נימוק נוסף. אשר למאזן הנוחות, גורסת פרנקל כי זה נוטה לטובתה. לטענתה, אין מדובר במכרז למתן שירותים דחופים לעירייה, שכן גביית הקנסות העירוניים מבוצעת כיום על-ידי העירייה עצמה. כן מטעימה פרנקל כי מדובר במכרז לתקופה קצרה יחסית, של 12 חודשים, עם אופציה להארכה ל-12 חודשים נוספים, כך שאי-מתן הסעד הזמני עלול לגרום לכך שהערעור יתרוקן מתוכנו, עד שיישמע.

8.

העירייה מותירה את ההכרעה בבקשה לסעד זמני לשיקול דעתו של בית המשפט, ואיננה עומדת על יישומו המיידי של המכרז. העירייה מציינת אמנם, באופן לאקוני, כי "דרוש לה השירות", אך מאידך גיסא היא טוענת לנכונות תוצאות החלטתה של ועדת המכרזים, ולהיעדר בסיס להתערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים באותה החלטה.

9.

הדס מתנגדת לבקשה. היא סומכת ידיה על פסק הדין, מושא הערעור, וגורסת כי סיכויי הערעור נמוכים למדי. לטענתה, בתמצית, היה על פרנקל לדעת את דבר תיקון תוקף הערבות, שכן זה פורסם באתר האינטרנט של העירייה. הדס מבקשת להסתמך בעניין זה על פסק הדין ב-עע"ם 6242/09 חג'אזי חברה לסיעוד בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 10.11.2009; להלן: עניין חג'אזי ). לטענת הדס, מששגתה פרנקל, הרי שדין ערבותה, שברי כי היא פגומה – היה להיפסל, ונטילת האחריות בידי העירייה אין בה כדי להכשיר את הפגם. אשר למאזן הנוחות טוענת הדס, בתמצית (והדברים יפורטו עוד בהמשך), כי אם יינתן הסעד הזמני המבוקש יוסב נזק הן לעירייה והן להדס. לעומת זאת, לדעת הדס אי-מתן הסעד המבוקש לא יגרום לפרנקל לנזק בלתי הפיך, שכן אם זו תזכה בערעורה ניתן יהיה להפקיע את התקשרות העירייה עם הדס, בשים לכך שמדובר במכרז למתן שירותים, וכן ניתן יהיה במקרה הצורך לפצות את פרנקל בגין תקופת הביניים.

10.

יצוין, שלאחר שנאספו התגובות, ומשעלה מטענות פרנקל (סעיף 56 לבקשתה) כי הדס ליוותה את עתירתה בבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לצו ביניים, בקשה שלא נמצא לה הד בתגובת הדס בפניי, הוריתי להדס להבהיר האם הוגשה בקשה לצו ביניים כאמור, ומה עלה בגורלה. כן הבהרתי כי לבקשה שכזו, אם אכן הוגשה, תיתכן השלכה על תוקף עמדתה של הדס בהתנגדותה לקבלת הבקשה שבפניי, למצער בסוגיית מאזן הנוחות. עוד הוריתי להדס להודיע האם נוכח עמדת העירייה בבקשה לסעד זמני, עומדת הדס על התנגדותה למתן הצו המבוקש.

הדס אישרה בתגובתה כי אכן הגישה בקשה לצו ביניים בגדרי עתירתה, והעתק ממנה הומצא לעיוני. אותה בקשה, כך הוברר, התייתרה ונמחקה לאחר שבתום הדיון שהתקיים בתאריך 10.4.2011 הודיעה העירייה לפרוטוקול כי עד להכרעה בעתירה היא לא תתקשר בחוזה לביצוע עבודות המכרז. עוד הודיעה הדס כי היא עומדת על התנגדותה לבקשה לסעד זמני בערעור, שכן אף שהעירייה לא התנגדה למתן הסעד הזמני המבוקש (עמדה שהדס מעריכה כי היא נובעת מניסיון לגונן על החלטתה של ועדת המכרזים), הרי שהאינטרס הציבורי ושל הדס גם יחד עודם מחייבים, לסברתה, את דחיית הבקשה לסעד זמני.

דיון והכרעה

11.

דין הבקשה – להתקבל

מן הנימוקים שיפורטו להלן.

12.

ראשית נידרש ל שאלת מאזן הנוחות . בנסיבות המקרה דנן, נודעת חשיבות רבה לעמדת העירייה, שציינה בלאקוניות כי אמנם "דרוש לה השירות", אך בחרה שלא להתנגד לבקשה לעיכוב מימושו של המכרז, והותירה את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. אם מעמדת עורך המכרז עולה כי מימוש המכרז איננו דחוף מבחינתו, הרי שיש טעם רב בהיעתרות לבקשה לצו ביניים, אלא אם מתקיימים טעמים בעלי משקל להמשך יישומו של המכרז, הכרוכים בעניינו של הזוכה, או של הציבור. טעמים שכאלה אינם מתקיימים כאן.

13.

שיקול נוסף ורב חשיבות להיעתרות לבקשה פרנקל נעוץ בשינוי העמדות החד של הדס בסוגיית הצורך בעיכוב יישומו של המכרז עד לבירור זהותו של הזוכה הנכון. אין מנוס מלהביא דברים בשם אומרם על מנת להבהיר את העניין.

(א)

פרנקל טוענת בבקשתה, כאמור, כי אי-מתן

הצו יסב לה (כמי שלעת הזו איננה הזוכה במכרז) – נזק בלתי הפיך, שכן ערעורה עלול להתרוקן מתוכנו אם ההתקשרות קצרת הטווח בין העירייה לבין הזוכה המוכרזת (כיום – הדס) תוצא בינתיים לפועל.

עמדתה של הדס בתגובתה לבקשה לסעד זמני בעניין הנזק שייגרם למפסידה (מבקשת הצו) כתוצאה מאי-מתן הצו לעיכוב הליכי המכרז, היא כדלקמן:

"כלל ידוע הוא כי הפעלת המכרז על ידי הזוכה אינו מצב בלתי הפיך . הטעם לכך ברור: גם אם המבקשת תזכה בערעורה ... תהא לה האפשרות להעניק את השירותים ממועד זכייתה בערעור, שהרי במקרה שכזה ניתן יהיה להפקיע את התקשרות העירייה עם המשיבה 2. כן תוכל המבקשת לתבוע פיצוי כספי בגין נזקיה (ככל שהללו יוכחו).

... דברים אלו נכונים מקל וחומר, מקום בו המכרז העומד לבחינתו של בית המשפט הנכבד הנו מכרז למתן שירותים, ולא מכרז להנחת תשתית או בניית מבנה, למשל " (ההדגשות הוספו – ח"מ ).

לעומת זאת, עמדתה של הדס בבקשה לצו ביניים בבית המשפט לעניינים מינהליים, בשאלת הנזק שייגרם למבקשת הצו (כאשר אז היתה זו הדס), כתוצאה מאי-מתן הצו לעיכוב הליכי המכרז, הייתה זו:

"במידה ולא יינתן למבקשת צו ביניים, ייגרם לה נזק בלתי הפיך, ועתירתה תסוכל . ככל שתידחה הבקשה למתן צו ביניים, הרי שהמשיבה 1 תכרות חוזה מחייב עם המשיבה 2, והשתיים יפעלו על פי האמור בהסכם ביניהן.

זאת ועוד, אף אם נחתם חוזה בין העירייה למשיבה 2, הרי שהוצאתו לפועל, לרבות ביצוע פעולות גבייה על ידי המשיבה 2, עלולות להביא לסיכול העתירה, מחמת "מעשה עשוי", ודלתות בית המשפט ייסגרו בפני המבקשת וטענותיה המוצדקות.

דברים אלו נכונים ביחוד לאור כך שתקופת ההתקשרות במכרז הנה בהיקף קצר של 12 חודשים (עם אופציית הארכה ל-12 חודשים נוספים ...). משכך, מתן השירותים על ידי המשיבה 2 במשך תקופת ההתדיינות בבית המשפט, תסכל את העתירה ותרוקן אותה מכל תוכן "

(ההדגשות הוספו – ח"מ ).

ברי איפוא כי מדובר בהיפוך עמדות מוחלט. טענות הדס בבית המשפט קמא כאילו נאמרו, מילה במילה, מפי פרנקל כאן.

(ב)

נבחן עתה את עמדת הדס ביחס לטענת פרנקל באשר לנזק שייגרם לעירייה ולזוכה הנוכחית (היא הדס, בעקבות קבלת העתירה) אם יינתן הצו . בתגובתה בפניי, היא דוחה את טענת פרנקל, לפיה מתן הצו לא יגרום למשיבות נזק משמעותי, וטוענת כך:

"מנגד מתן סעד זמני בערעור יגרום נזק הן לקופה הציבורית, והן למשיבה 2. ויוסבר:

ראשית, אמנם עד היום ביצעה העירייה את גביית הקנסות בעצמה, אולם ניתן לשער כי החלטתה של העירייה לערוך את המכרז שבנדון, ולהעביר את פעילות גביית הקנסות לגוף חיצוני, מקורה במסקנה כי מהלך שכזה יטיב עם הקופה הציבורית.

שנית, חרף זכיית השל המשיבה 2 בעתירה והכרזה עליה כזוכה במכרז, אין ביכולתה לממש זכייה זו, למרות שזכתה בה על פי דין. משמעות מתן הסעד הזמני לתקופת הערעור ... הינה הפסד כפי משמעותי גם עבור הדס".

נפנה מבטינו עתה לעמדת הדס בשאלה זו ממש, של הנזק שייגרם לעירייה ולזוכה-המוכרזת (אז הייתה זו פרנקל), כפי שהוצגה בבית המשפט לעניינים מינהליים. בדברים אלה מיצתה הדס עמדתה:

"אם יינתן צו הביניים, למשיבות תגרם דחייה במועד קיום המכרז בלבד".

שוב, דבר והיפוכו.

14.

העלאת טענה והיפוכה בהליכים משפטיים איננה ראויה. עלול להיות בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A , פ"ד מח(4) 133, 199 (1994)). היא יכולה להקים לעתים השתק שיפוטי, שתוצאתו היא שטענתו החדשה והנוגדת של בעל הדין – לא תישמע (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ , פ"ד נט(6) 625 (2005); ועיינו דעת המיעוט של השופט רובינשטיין

שם). במקרה דנן, דומה שמתקיים התנאי הנדרש כיום ליצירת השתק שיפוטי, והוא הצלחה בטיעון בהליך הראשון. הודעת העירייה לפרוטוקול על נכונותה שלא לפעול למימוש המכרז באה בסיומו של דיון בבקשת הדס לצו ביניים, והיא שייתרה את הצורך הפורמלי בצו, שכן הדס השיגה את מבוקשה. בכל מקרה, ואפילו אם אין כאן השתק שיפוטי, קיים קושי לתת משקל של ממש לטענות הדס בפניי אודות נטיית מאזן הנוחות לטובת יישומו המיידי של המכרז, כאשר טענות אלה עומדות בסתירה חזיתית לטענות שהעלתה באופן כה נחרץ בבית המשפט לעניינים מינהליים. דין טענת פרנקל בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתה להתקבל איפוא.

15.

נפנה עתה לבחון בקיצור נמרץ את הסוגייה השנייה הצריכה לשאלת הסעד הזמני בערעור, היא שאלת סיכויי הערעור . אף בעניין זה דומה, מבלי לטעת מסמרות, כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים.

16.

ברי כי ערבותה של פרנקל פגומה, ואין כל דרך לאפשר לפרנקל לתקנה בבחינת היה הפגם "טעות סופר", כמשמעותה בתקנה 20(ג) ל תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993

(להלן: התקנות ) (ראו: ראו: בג"ץ 134/72 "רמיר" חברה קבלנית בע"מ נ' עירית פתח-תקוה , פ"ד כו(2) 183, 186 (1972); עע"ם 10785/02 חב' י.ת.ב. בע"מ נ' משרד הפנים , פ"ד נח(1) 897 (2003); עע"ם 4150/03 ניו-אפליקום מוצרי תוכנה (אפ.סי.טי.) בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 817 (2004); עע"ם 10064/04 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(4) 495 (2004)). ברור גם שהדעה שחיווה מר דורון ז"ל, לפיה ממילא ייבחר הזוכה קודם לתפוגת הערבות – איננה יכולה להוות נימוק בר-תוקף להארכת הערבות. ברם חרף האמור, נראה לכאורה כי ועדת המכרזים לא רק שהיתה רשאית לאפשר לפרנקל לתקן את הפגם, אלא ייתכן שהיא היתה חייבת

לעשות כן. מבחינה משפטית, האחריות לפגם בערבות היא של העירייה, כפי שהיא עצמה מאשרת. העירייה ביצעה שינוי במכרז, שאין חולק כי פרנקל לא ידעה עליו, ואשר נעשה שלא במתווה שקבעה העירייה עצמה בתנאי המכרז, לפיהם שינויים: "יובאו בכתב לידיעתם של הפונים/המשתתפים" (סעיף 4.4 לתנאי המכרז). הדעת נותנת שתכלית ההוראה האמורה היא להגן על עורך המכרז מפני טענת מציע שפלוני "אמר", "הבטיח", או "יצר מצג" שחל שינוי כלשהו במכרז. ברם הוראה זו אף מגינה על המציעים, היודעים שלא ייתכנו במכרז שינויים המחייבים אותם, בלתי אם במתווה שקבע עורך המכרז, ובמקרה דנן: בדרך של הודעה בכתב . לדידי, בנסיבות שכאלה, אילו היתה ועדת המכרזים פוסלת את הצעתה של פרנקל בנימוק שערבותה פגומה, אף שלא ידעה על שינוי הנדרש בתאריך תפוגת הערבות, הרי שלכאורה זו היתה החלטה המחייבת התערבות משפטית; שכן החלטה ממין זה איננה שונה מהותית מהסתמכות של עורך מכרז על תנאי נסתר במכרז לשם מיון ההצעות, ויש בה כדי לפגוע פגיעה אנושה בעקרון השוויון, שביסוד דיני המכרזים (ראו: בג"ץ 316/63 גזית ושחם נ' רשות הנמלים , פ"ד יח(1) 172, 178; עיינו, לעניין חובת הפרסום של תנאי המכרז, תקנה 17(ב) לתקנות, ובפרט לעניין ערבות: תקנה 17(ב)(4); כן עיינו: עומר דקל מכרזים

(כרך ראשון) 487 (2004)).

17.

טוענת הדס: פרנקל יכולה היתה, ולפיכך חייבת

היתה לדעת את דבר תיקון תוקף הערבות, שכן היה ידוע שמסמכי המכרז יהיו מצויים באתר האינטרנט של העירייה. בעניין זה נסמכת הדס, כאמור, על פסק הדין ב עניין חג'אזי . לטעמי, טענה זו איננה פשוטה. פסק הדין האמור לא קבע כלל ועיקר שחובה על משתתפים להתעדכן בשינויים בתנאי המכרז באתר אינטרנט של עורך המכרז, אלא קבע שעל המשתתפים להתעדכן באינטרנט כאשר תנאי המכרז

קבעו זאת ( שם , בפיסקה 20 לפסק הדין). אם עורך מכרז מכליל במסמכי המכרז תנאי דוגמת זה: "באחריות המציע להתעדכן באופן שוטף בדבר התנהלות המכרז באתר [האינטרנט]" (כב עניין חג'אזי) , אזי תהא חובת התעדכנות באינטרנט, והאחריות לפגם בהצעה הנובע מאי-התעדכנות באתר – תהא של המציע. לעומת זאת, אם עורך המכרז קובע כי שינויים במכרז: "יובאו בכתב לידיעתם של הפונים/המשתתפים" (כבענייננו), אז חובתו לעדכן את המציעים בדבר שינויים בדרך הודעה בכתב (אף שברור שמציע שידע בפועל

על השינוי – לא יוכל להיבנות מכך שלא קיבל הודעה סדורה בכתב). לא קבע עורך המכרז דבר בעניין דרך מסירת הודעות על שינויים, יידרש בית המשפט להכריע מה יכול היה המציע לעשות ומה נדרש ממנו לעשות כדי להתעדכן בשינויים.

לכאורה, לא זה המצב בענייננו. העובדה שפרנקל יכולה היתה לגלות את שינוי תאריך הערבות בדרך של עיון יסודי באתר האינטרנט – על פני הדברים איננה שוקלת בנסיבות המקרה כאן, בהיעדר קביעה לפיו פרנקל גילתה הדבר בפועל.

18.

אחרונה יש להידרש להנמקת בית המשפט הנכבד קמא לפסילת החלטתה של הוועדה, לפיה הנימוק היחיד שהועלה להכשרת הפגם (דברי מר דורון ז"ל בעניין המועד הקרוב הצפוי לבחירת הזוכה) – פסול, וכל נימוק חדש של העירייה לא יישמע. גם קביעה זו לכאורה איננה חסינה מביקורת, ונדגיש:

ראשית , אפילו אם היו דבריו הנ"ל של מר דורון ז"ל נתפסים כנימוק היחיד להכשרת הפגם, הרי שלכאורה לא היה מקום לביטול ההצעה, אלא לכל היותר להחזרת הדיון לוועדת המכרזים על מנת שתבחן מחדש את עמדתה.

שנית , מסופקני אם ניתן לראות בדברי מר דורון ז"ל נימוק יחיד להכשרת הפגם. כל שנאמר בהחלטתה של ועדת המכרזים היה כי "חברי הועדה דנים ומחליטים שלא לפסול את הערבויות הבנקאיות" – מבלי שיצוין כי דווקא הנמקתו של מר דורון ז"ל היא שעמדה בבסיס ההחלטה. ניתן אולי היה לראות באמור החלטה בלתי מנומקת, ולשקול אם יש מקום להחזיר את הדיון לוועדת המכרזים. לחלופין (וזו החלופה הסבירה יותר לעמדתי) ניתן היה לראות במכלול הדברים שנאמרו בוועדה את הבסיס לקבלת ההחלטה: בכלל זה, לא רק חיווי הדעה של מר דורון ז"ל, אלא גם הבהרתו של בא-כוח העירייה – שצוינה מפורשות בפרוטוקול – ממנה עולה שהאשם בפגם בסוגיית הערבות מונח לפתחה של העירייה. נימוק אחרון זה אכן ייתכן שיכול הוא להוות בסיס מספק להכשרת הפגם.

19.

מכאן, שאף סיכויי הערעור נראים על-פניהם כבלתי מבוטלים.

20.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שדין הבקשה לסעד זמני בערעור – להתקבל. ניתן איפוא צו זמני, המורה למשיבות להימנע מלהתקשר ביניהן בהסכם ליישום המכרז, מושא הדיון, או לנקוט כל פעולה ליישומו של המכרז בפועל, עד להכרעה בערעור. תוקפו של הצו מותנה בכך שהמבקשת תפקיד במזכירות בית משפט זה התחייבות לפיצוי המשיבה 2, בגין כל נזק שייגרם לה על ידי הצו הזמני, אם יפקע הצו מכל סיבה, וכן ערבות בנקאית, או סכום במזומן, של 15,000 ש"ח, שישמשו כערבות (כמשמעותה בתקנה 364(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ), להבטחת כל נזק שייגרם למשיבה 2 כתוצאה ממתן הצו. לא יופקדו ההתחייבות והערבות עד לתאריך 24.8.2011 – ייפקע הצו מאליו.

21.

המשיבה 2 תישא בשכר טרחת עורכי דינה של המבקשת בבקשה זו, ובלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסכום של 10,000 ש"ח.