עע"מ 3911/05 ציון חוה נ. מועצה מקומית אזור

1.המבקש הגיש לבית המשפט ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב מיום 14.3.05 (כב' השופטת ד' פלפל). לערעור צורפה הבקשה שבפניי אשר כותרתה "בקשה לעיכוב ביצוע".

2.המבקש, מר ציון חוה, המשמש כחבר מועצת אזור, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה שנגעה בעיקרה לקבלת מידע ומסמכים מהמשיבה 1 (מועצה מקומית אזור), מינוי המבקש לועדת משנה לתכנון ובניה וביטול הודעת הפיטורים שנשלחה אליו מאת המשיב 2, מר אמנון זך, ראש המועצה (להלן: המשיב ).

3.ענייננו אנו בעתירת המבקש בכל הנוגע לביטול פיטוריו מחברותו במועצה. ביום 1.7.04 נשלחה למבקש הודעה מאת המשיב לפיה, הוחלט על הפסקת כהונתו של המבקש במועצה על פי הוראת סעיף 105 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950. על פי האמור במכתב זה, הפסקת חברותו של המבקש במועצה מבוססת על הודעותיו שלו מהן עולה, כי אינו מחזיק בנכס מקרקעין המצויים בתחום המועצה, אלא מתגורר בבית סבתו, וזאת בעיקר על מנת לסעוד אותה. בנסיבות אלו, לאור הוראת סעיף 101 לצו המועצות המבקש אינו רשאי לכהן כחבר במועצה.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי, בין היתר, בכל הנוגע לאמור במכתב הנ"ל. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי סעד בעניין זה לא נתבקש וממילא, התנהגותו של המבקש, שבאה לידי ביטוי בכך שהוא מסיג גבול ואינו משלם ארנונה עירונית, אינה מאפשרת את המשך פעילותו כשליח ציבור.

המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בפסק הדין שכן הסעד בעניין הפסקת חברותו במועצה נכלל בגוף העתירה. בהחלטת בית המשפט מיום 29.3.05 נקבע כדלקמן: "אכן נשמט ממני הסעד הנוסף שהתבקש בעמוד האחרון לעתירה, יחד עם זאת, לאור טיעוני הצדדים התיחסתי לכך ובמקום שהדבר נעשה כפי שנכתב, לצורך השלמת התמונה, אני קובעת שהוא חלק מה רציו (כך במקור – ע.א.) של פסק הדין". בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה אף היא.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.ככלל, יסרב בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק דין. יחד עם זאת, מקום בו הצביע המבקש את עיכוב הביצוע על טעם מיוחד המצדיק זאת יחרוג בית המשפט מכלל זה וייעתר לבקשה. טעם כאמור מתקיים, ככלל, מקום שהצליח המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי דחיית בקשתו עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך, אף במידה ויזכה בערעורו (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה-2005) 622).

שקלתי את מכלול הנסיבות והטענות שבפני והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. איני מוצאת שסיכויי ערעור המבקש גבוהים דיים במידה המצדיקה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

זאת ועוד. המבקש מתגורר בתחום המועצה בנכס המשתרע על כ- 268 מ"ר. הנכס נבנה על מקרקעין שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל וממילא ללא קבלת היתר בניה כדין. הדברים נקבעו בפסק דין שניתן ביום 7.4.05 במסגרת תביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל, אשר בו הורה בית המשפט למבקש לסלק ידו מהמקרקעין. כמו כן, הוגש נגד המבקש כתב אישום בעניין. סעיף 101 לצו המועצות קובע כי "מי שמקום מגוריו הקבוע שוב אינו בתחום המועצה" פסול מלכהן כחבר מועצה. בתגובה לדרישות המועצה לתשלום ארנונה עירונית, מעיד המבקש בעצמו כי אינו מחזיק כלל בנכס. בכך, למותר לציין, יש כדי לתמוך בעמדת המשיבים. כמו כן, איני משוכנעת כלל וכלל שניתן וראוי לקבוע, כי חבר מועצה שעל פי הנטען פלש למקרקעי ציבור והקים את ביתו עליהם שלא כדין, ייחשבו אלה ל"מקום מגוריו" בתחום שטחי המועצה האזורית לעניין סעיף 101 הנ"ל.

אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש, כי הפסקת חברותו במועצה בעת הנוכחית תגרום לו נזק בלתי הפיך שכן, הכרעה בערעורו צפויה בעוד פרק זמן ניכר ואילו כהונתו במועצה תסתיים בכל מקרה בשנת 2008, המועד בו ייערכו הבחירות הבאות במועצה. אשר על כן, אף אם יזכה בערעור תקוצר באופן משמעותי תקופת כהונתו במועצה. אין להקל ראש בטיעון זה. אף על פי שהמבקש לא נבחר באופן אישי לחברות במועצת אזור, אלא כהונתו נגזרת ממיקומו ברשימה שנבחרה למועצה, מצאתי טעם מה בטענתו זו. המבקש הנו נבחר ציבור, ממוקם במקום הראשון ברשימתו ובבחירתו ביקשו תושבי המועצה לאפשר לו לשמש קולם במועצה. לפיכך, החלטתי להורות על שמיעת ערעורו לא יאוחר מיום 15.8.05. עד אז ועד להחלטה אחרת תופסק כהונתו במועצה ואני מניחה שיעשו הסידורים המתאימים לפרק זמן זה שאני מקווה שלא יארך מעבר לאמור. בכך יש כדי לאזן בין אינטרס כלל הציבור לפיו, אדם שאינו מתגורר בתחום הרשות המקומית או למצער, מתגורר בשטחה בנכס שנבנה שלא כדין תוך מה שנראה לכאורה כזלזול בוטה בשלטון החוק, לא יכהן כאיש ציבור, אינטרס ציבור בוחריו של המבקש ואינטרס המבקש עצמו.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.