עע"מ 3932/10 יואב בן גרא נ. ועד מקומי בצרה

לפניי בקשה להפחתת סכום העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית לסך של 35,000 ₪ בהליך שבכותרת. בבקשה שלפניי נטען כי יש לראות במערער כעותר ציבורי, אשר עותר לסעד שאיננו מביא טובת הנאה אישית אלא מתריע על התנהלות בלתי חוקית של הרשויות. עוד נטען כי המערער כבר חויב בבית-המשפט קמא בהוצאות משפט בסכום של 30,000 ₪ וכי סיכוייו הלכאוריים של ההליך הינם טובים.

דין הבקשה להידחות. סכום העירבון שנקבע בהליך שבכותרת תואם את המקובל בהליך מן הסוג הנדון בשים לב למהות ההליך, למספר המשיבים בתיק ולסכום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא. העובדה כי המערער כבר חויב בהוצאות בהליך דלמטה אינה מהווה נימוק להפחתת סכום העירבון בהליך שבכותרת, באשר תכלית העירבון היא להבטיח את הוצאות המשיבים במקרה של כשלון הערעור. אשר לטענת המערער לפיה יש לראותו בגדר עותר ציבורי – דומה כי טענה זו לא התקבלה בבית-המשפט קמא (פס' 19 לפסק-הדין המחוזי). ממילא אין מקום בהליך המקדמי שלפניי להכריע בטענותיו הערעוריות של המערער בהקשר זה. מעבר לנדרש יוער כי מעמדו של בעל-דין כעותר ציבורי אין בו, כשלעצמו, כדי לפטור מהפקדת עירבון או כדי להוביל בהכרח להפחתת סכומו.

כידוע, בעל דין המבקש הפחתה של סכום העירבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את מלוא הוצאותיו אם יפסקו כאלה, נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: דלות כלכלית להפקיד את העירבון; וקיום סיכויים טובים להליך. המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי הוא נעדר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון שנקבע. אף סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם טובים במידה המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

אשר על כן, הבקשה להפחתת סכום העירבון נדחית, בלא שהתבקשה תגובת הצד שכנגד. עם זאת, בנסיבות העניין אני נעתרת לבקשה הנוספת של המערער ומתירה לו להפקיד את סכום העירבון בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו. לא יופקד העירבון במועד – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן התראה נוספת.