עע"מ 3956/19 אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ. משרד הכלכלה והתעשייה

1.

בקשה למתן צו ביניים שיורה כי רישיון לייבוא 800 טון שומן חזיר שניתן למערערת ביום 12.6.2018, יוארך עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ע' שחם ) בעת"מ 56812-03-19, מיום 30.5.2019 .

2.

ביום 12.6.2018 ניתן למערער רישיון לייבוא 800 טון שומן חזיר שתוקפו היה עד ליום 31.12.2018 (להלן: רישיון הייבוא ) . ביום 3.8.2018 התחייבה המערערת למכור את כל השומן שהורשתה לייבא לחברת ולדמן בית חרושת לנקניק ובשר בע"מ (להלן: הרוכשת ). בהמשך סיכמה המערערת עם חברה הולנדית כי תרכוש ממנה את השומן שהורשתה לייבא (להלן: הספק ). בסמוך לכך פנה מנהל המערערת לממונה על הרישוי במשרד הכלכלה והתעשייה, הגב' דוויק הכהן (להלן: הממונה על הרישוי ) בבקשה להאריך את תוקף הרישיון שניתן לו. הממונה על הרישוי הנחתה אותו להגיש את בקשתו בחודש נובמבר, בו נהוג להנפיק רישיונות חדשים תוך שציינה, כנראה, שלא צפויה להיות בעיה בהנפקת הרישיון המבוקש. ביום 21.11.2018 פנה מנהל המערערת לממונה על הרישוי וביקש לקבל רישיון יבוא לשנת 2019. באותו יום פנה אל הממונה על הרישוי מר טל, מנהל מינהל יבוא החדש במשרד הכלכלה והתעשייה, והורה לה לעצור את מתן רישיונות הייבוא של שומן חזיר עד לעריכת בירור מקיף בנושא. בהתאם לכך, ביום 22.11.2018 השיבה הממונה על הרישוי למנהל המערערת כי מכיוון שמתקיימת בדיקה לגבי מדיניות הייבוא בשנת 2019, אין ביכולתה להנפיק רישיונות ייבוא של שומן חזיר בעת הנוכחית.

לאחר שפניות נוספות מצד מנהל המערערת נענו כי העניין מצוי בבדיקה משפטית, ביום 18.12.2018 הגישה המערערת עתירה מנהלית (עת"מ 41252-12-18) נגד ההחלטה שלא לחדש את רישיון הייבוא שניתן לה מעבר ליום 31.12.2018 (להלן: העתירה הראשונה ). במסגרת ההליך נתן בית משפט קמא צו ביניים שאפשר למערערת להמשיך לייבא שומן חזיר עד להכרעה בעתירה (להלן: צו הביניים הראשון ). לאחר שנשמעו טענות הצדדים ובעקבות הערות בית משפט קמא, הודיע המשיב כי יערוך למערערת הליך שימוע בכתב. כן הודיע המשיב על הסכמתו כי צו הביניים יעמוד בתוקפו עד חלוף 14 ימים מיום קבלת ההחלטה המינהלית לאחר השימוע. ביום 17.2.2019 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא בעתירה הראשונה, במסגרתו נמחקה העתירה בכפוף להודעת המשיב.

לאחר קיום השימוע, הגיעו הגורמים המוסמכים במשרד הכלכלה והתעשייה למסקנה כי המשרד אינו מוסמך להעניק רישיון לייבוא שומן חזיר לארץ. יחד עם זאת, נקבע כי נוכח הטעות שנפלה בעצם מתן רישיון הייבוא למערערת ובגין הסתמכותה שהוכחה, יתאפשר לה, לפנים משורת הדין, להשלים יבוא של 100 טון שומן חזיר עד ליום 1.5.2019.

בגין החלטה זו הוגשה העתירה המינהלית מושא הערעור, ובמקביל אליה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים אשר יקבע כי רישיון הייבוא שניתן למערערת, יישאר בתוקף עד להכרעה בעתירה. ביום 26.3.2019 הוציא בית משפט קמא צו ארעי תוך שהורה למשיב להגיב לבקשה למתן צו ביניים (להלן: צו הביניים השני ). לאחר שהוגשה תגובת המשיב החליט בית המשפט להותיר את הצו על כנו. ביום 30.5.2019 ניתן פסק הדין מושא הערעור, אשר דחה את עתירת המערערת. בפסק הדין נקבע כי יש יסוד לקביעת המנהל בדבר העדר סמכות למתן רישיון למערערת. עם זאת נקבע כי ככל שהמערערת תציג בפני המשיב תיעוד המלמד על הזמנות נוספות שהתשלום בגינן בוצע בטרם מתן פסק הדין, אשר יצאו זה מכבר מהספק אל המערערת, תוכל המערערת להשלים את יבואן ארצה.

3.

ביום 11.6.2019 הגישה המערערת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ולצדו הוגשה בקשה למתן צו ביניים. במסגרת בקשתה מבקשת המערערת כי יינתן צו זמני לתקופת הערעור, הקובע כי רישיון הייבוא יוסיף לעמוד בתוקפו והמערערת תהא רשאית לפעול על פיו, עד להכרעה בערעור.

לטענת המערערת מאזן הנוחות נוטה לטובתה, בין היתר מכיוון שהיא הסתמכה על רישיון הייבוא שניתן לה והתחייבה בפני הספק לרכוש ממנו כמות משמעותית נוספת של שומן חזיר, אותה התחייבה לייבא ולמכור לרוכשת. כעת קיים חשש שחלקי העסקה שטרם הוצאו לפועל עלולים להתבטל אם לא יינתן צו הביניים, והמערערת תאלץ להפר חוזים שנכרתו בינה לבין הספק ובינה לבין הרוכשת. כן נטען כי בעל השליטה במערערת הסתמך על הרווחים הצפויים מהעסקה לה התחייב תוך הסתמכות על קבלת רישיון הייבוא לשנת 2019 ולכן לקח הלוואות שונות, שבמידה שלא תושלם העסקה לא יהיה ביכולתו להשיב. לכן אי-היענות לבקשת המערערת עשוי לגרום לה ולבעל השליטה בה לנזק כבד.

המשיב מצדו טוען, בין היתר, כי המערערת לא הוכיחה מהי החשיפה הפוטנציאלית שלה אל מול צדדים שלישיים ומהי ההשפעה של חשיפה זו ביחס אליה. כן נטען שמכיוון שמדובר בנזקים כספיים, הרי אלה נזקים בני פיצוי ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבשמירה על שלטון החוק.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן צו הביניים להידחות. רישיון הייבוא שניתן למערערת הוגבל עד לתאריך 31.12.2018. בהמשך הוארך למעשה תוקף הרישיון מכוח צווי הביניים שניתנו עד למועד דחיית העתירה ביום 30.5.2019. משנדחתה עתירת המערערת תוך שנקבע כאמור כי מתן הרישיון המבוקש הוא בחריגה מסמכות המשיבה, ומאחר שהסעד הארעי המבוקש אינו בגדר שמירת מצב קיים אלא סעד עשה המבוקש בערעור גופו, אין מקום להיענות לבקשה. לכך יש להוסיף, כפי שטען המשיב, כי הנזקים שעלולים להיגרם למערערת הם כספיים בעיקרם, ובני פיצוי ככל שתזכה בערעור.

5.

אשר על כן, הבקשה למתן צו ביניים נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.