עע"מ 3968/02 מסורי חיים נ. ועדת ערר שע"י הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז

הערעור שבכותרת נמחק לבקשת המערער. עניינו של הערעור היה בדחיית בקשתו של המערער לאשר שימוש חורג במקרקעין שברשותו, למטרת הצבת מיכל סולר על קרקע שהזכויות בה שייכות למערער. ועדת הערר, אשר דחתה את עמדת המערער, קבעה כי עליו לפעול בדרך של ייזום שינוי בתכנית מפורטת החלה במקום. כנגד החלטה של וועדת הערר הגיש המערער עתירה מינהלית, ומשנדחתה, הגיש את הערעור שבכותרת. מבקשת המחיקה שהביאה למחיקת הערעור עולה, כי במקביל המערער הגיש בקשה לשינוי התכנית המפורטת הרלוונטית, וכי בקשתו אושרה. עם אישור התכנית, למעשה התייתר הערעור.

המשיבים 2 ו-3 עותרים לחיובו של המערער בהוצאותיהם, לאחר שבתיק הוגשו סיכומים מטעמם. נראה לי, כי הדין עם משיבים אלה. המשיבים לעתירה נדרשו להתמודד ולהשיב לערעור, אשר היוזמה להגשתו היתה של המערער לבדו. הם נשאו בהוצאות בשל כך. המערער הוא שגרם להוצאות אלה. הוצאות אלה הן תוצאה טבעית ומתבקשת של הגשת הערעור. המערער אינו טוען כי הוצאות אלה היו בלתי צפויות. במצב זה, השאלה היא האם נכון הוא שהמשיבים ישאו באותן הוצאות, או שמא נכון כי המערער ישא בהן. בהכרעה זו, גובר בבירור האינטרס של המשיבים לכך שהמערער ישא בהוצאותיהם, אשר נגרמו על ידיו, על פני אינטרס המערער כי לא יחוייב בהוצאות.

בכך אין כדי לשלול את הלגיטימיות של ההליכה במסלולים מקבילים על ידי המערער, אשר לצד הגשת הערעור יזם הליך מול רשויות התיכנון והבניה. המערער היה רשאי להקטין את הסיכון המשפטי הכרוך בהתדיינות, ולנסות להביא את עניינו לפיתרון מול רשויות התיכנון ברוח הצעתה של ועדת הערר. עם זאת, משבחר לנקוט הליך, יצר סיכון להוצאות של הצד שכנגד, ולאחר שהחליט כי אין לו עוד חפץ בהליך זה, עליו לשאת בתוצאות של נקיטת ההליך.

אשר לשיעור ההוצאות, לעניין זה יש להביא בחשבון כי המערער חסך את זמנו של בית המשפט ואת הצורך בקיום דיון כאשר עתר למחיקת הערעור. בשים לב לכך, ולמכלול נסיבות העניין, ישא המערער בהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסכום של 7,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק, וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.