עע"מ 3990/10 דניאלה לזריאני נ. משרד הפנים מינהל האוכלוסין

בפניי בקשה למתן צו ביניים לפיו יימנע המשיב מהרחקתם של המבקשים מישראל או ממעצרם עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) אשר דחה את עתירת המבקשים להורות למשיב להסדיר את מעמדם בישראל.

1.

המבקשים 1- 2 הם בני זוג אשר הגיעו לישראל כעובדים זרים מרומניה (המבקש 2 בשנת 1996 והמבקשת 1 בשנת 1999), וביום 20.4.2000 נישאו בנישואים קונסולריים בשגרירות רומניה בישראל. ביום 23.11.2001 נולד בישראל בנם, המבקש 3, וביוני 2003 עזבו את הארץ יחד עימו לרומניה, לטענתם על מנת לטפל באימה החולה של המבקשת 1. במהלך שהותם ברומניה נולד, ביום 2.6.2005, בנם השני, המבקש 4, ומקץ שנתיים נוספות, ביום 27.5.2007, שבו המבקשים לישראל. כחודש לאחר מכן פנו המבקשים למשיב בבקשה להסדיר את מעמדם אך בקשתם זו נענתה בשלילה ביום 11.7.2007 מן הטעם שעל פי החלטת הממשלה מס' 156 מיום 18.6.2006 בנושא "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (להלן: החלטה 156 ), המועד האחרון להגשת בקשות בעניין זה חלף ביום 31.8.2006. ערר שהגישו המבקשים על החלטה זו נדחה ביום 29.7.2007. בקשה נוספת שהגישו המבקשים בינואר 2008 למשיב ובה ביקשו כי מעמדם יוסדר מטעמים הומניטאריים (בשל מצבו הרפואי של המבקש 3 אשר עבר ניתוח להסרת גידול מראשו וכן חולה במחלת הקצרת ובאפילפסיה) נדחתה אף היא ונקבע כי לא נמצאו טעמים הומניטאריים המצדיקים את העברת הבקשה לדיון בפני הוועדה הבין משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים.

2.

נגד החלטות אלו עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, אך זה דחה ביום 27.4.2010 את עתירתם וקבע כי עליהם לעזוב את ישראל עד ליום 5.7.2010. בפסק הדין צויין כי המבקשים אינם עומדים בתנאים שנקבעו בהחלטה 156 וכי לא הוכיחו קיומם של טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את הסדרת מעמדם בישראל. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ולאחר כארבעה חודשים, ביום 21.9.2010, הגישו את הבקשה דנן למתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתם מישראל ואת מעצרם.

בבקשתם ציינו המבקשים כי ביום 17.8.2010 נדחתה בקשה נוספת שהגישו להסדרת מעמדם, מכוח החלטת ממשלה מס' 2183 מיום 1.8.2010 שאף היא עניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" ועל כן קיים חשש ממשי להרחקתם מן הארץ עוד קודם למועד הדיון בערעור. בהחלטה מאותו היום דחיתי בקשה זו מן הטעם שהחלטת המשיב נשוא הבקשה לצו ביניים אינה ההחלטה אשר נתקפה בהליך העיקרי, אך בעקבות בקשה לעיון מחדש בבקשה הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשות.

בתגובתו טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשות נוכח סיכויי הערעור הנמוכים והוא עומד על כך שלמבקשים אין זכות קנויה לשהות בישראל, כי הם הגישו את הבקשה להסדרת מעמדם באיחור של שנה מן המועד הקבוע בהחלטה 156 וכי הם ניתקו מבחירה את הזיקה לישראל והתגוררו ברומניה כארבע שנים. עוד מציין המשיב כי מצבו של המבקש 3 אינו מצדיק את הסדרת מעמד המבקשים בישראל מטעמים הומניטאריים, וכן הוא טוען כי המבקשים עשו דין לעצמם והם שוהים בישראל שלא כחוק והתנהלות זו אף היא יש בה כדי להוביל לדחיית הבקשה. לבסוף מציין המשיב כי ככלל הרחקתו של מבקש מישראל אין בה משום נזק בלתי הפיך, והדבר נכון לגבי המבקשים דנן אשר כבר נסעו לרומניה מבחירה ושבו לישראל רק לאחר תקופה בת מספר שנים.

3.

לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן ובהתחשב, בין היתר, בעובדה ששניים מן המבקשים הינם ילדים, ואחד מהם אף נולד בישראל ולומד בבית ספר יסודי בארץ, מן הראוי להיעתר לבקשה וליתן צו זמני אשר ימנע את הרחקת המבקשים מישראל עד למתן הכרעה בערעור. זאת על מנת ליתן למבקשים הזדמנות למצות עד תום את הברור בעניין הסדרת מעמדם מכוח החלטות הממשלה הרלבנטיות.

אשר על כן ניתן בזה צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשים מישראל או על השמתם במשמורת עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת יציאת המבקשים מן הארץ אם יידחה הערעור.

המזכירות תקדים את שמיעת הערעור (הקבוע כעת ליום 14.3.2011), למועד מתאים במהלך חודש דצמבר 2010.

אין צו להוצאות.