עע"מ 4/20 י.א. אלון בניה בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל - מרחב חיפה

השופטת י' וילנר:

1.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) בת"ם 33731-03-18 מיום 4.12.2019 בגדרו ניתן תוקף של פסק דין להסכם גישור שהושג בין הצדדים, אך נדחתה בקשת המערערת, שהוגשה אף היא בהסכמת המשיבות, להשיב לה את האגרה ששילמה.

2.

בתמצית יצוין כי בבית המשפט המחוזי בחיפה התנהלה תובענת המערערת נגד המשיבות במסגרתה עתרה המערערת לקבלת פיצויים בגין הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מביטול מכרז על-ידי המדינה. במסגרת הדיון בתובענה התקיימו שתי ישיבות – ישיבת קדם משפט אחת וישיבת הוכחות. בהמשך, ובמקביל להגשת הסיכומים לבית המשפט המחוזי, פנו הצדדים להליך גישור במטרה ליישב את המחלוקות ביניהם. הליך הגישור צלח, והצדדים הגישו לבית המשפט המחוזי הסכם גישור וביקשו לתת לו תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הגישור, הסכימו הצדדים כי המערערת תעתור להשבת האגרה ששולמה על-ידה, בהתבסס על תקנה 6 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ), הקובעת כלהלן:

"(ב) הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2) ההליך הסתיים בפשרה;

(3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.

...

(ד) הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בעניין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות כי ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרטים 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ותוחזר יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17".

3.

בהחלטתו מיום 4.12.2019 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם הגישור שהגישו הצדדים, אך דחה את בקשת המערערת להשיב לה את האגרה ששילמה, חרף הסכמת המשיבות. בית המשפט המחוזי קבע כי תקנה 6(ב) לתקנות האגרות אינה חלה בענייננו, שכן תקנה זו מיועדת למקרים שבהם ההליך מסתיים טרם שמיעת ראיות, ואילו בענייננו נשמעו ראיות והצדדים אף הגישו סיכומים. עוד נקבע, כי אף תקנה 6(ד) לתקנות האגרות אינה חלה, שכן הליך גישור הוא הליך שמתקיים בעקבות הוראת בית המשפט להעביר את התובענה לגישור, ובעניינינו הצדדים פנו מיוזמתם להליך הגישור מבלי שבית המשפט הורה להם לעשות כן.

4.

המערערת משיגה בערעורה על דחיית בקשתה להשבת האגרה על-ידי בית המשפט המחוזי, וטוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי תקנה 6(ד) אינה חלה בענייננו, שכן לטענתה תקנה זו אינה מוגבלת אך למצבים שבהם הצדדים הופנו לגישור על-ידי בית המשפט, אלא חלה גם במקרים שבהם הצדדים פנו לגישור ביוזמתם.

5.

המשיבות מסכימות לפרשנות המערערת ומוסיפות כי תקנה 6(ד) לתקנות האגרות מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להורות על החזר האגרה בכל מקרה שבו הסתיים הליך בגישור. לגישת המשיבות, אין בסיס בחוק להבחנה שערך בית המשפט המחוזי בין הליך גישור שהחל ביוזמת הצדדים לבין הליך גישור שהחל בעקבות המלצת בית המשפט, לעניין הענקת פטור מאגרה בגין יישוב הסכסוך בהליך גישור. עוד נטען כי פרשנות מצמצמת לתקנה 6(ד) לתקנות האגרות, לפיה הסמכות להורות על החזר אגרה רק במקרים שבהם בית המשפט הוא זה שהפנה את הצדדים לגישור עלולה לפגוע בתמריץ הכלכלי הקיים בקרב צדדים לפנות להליך גישור, ועלולה לפגוע בתכלית התקנה. המשיבות מוסיפות כי להבחנה האמורה אף אין נפקות ממשית, שכן הליך הגישור כולו הוא ממילא הליך וולונטרי ורצוני, אשר בית המשפט אינו יכול לכפות על הצדדים.

אשר לענייננו, המשיבות מבהירות כי במסגרת הסכם הגישור הן הסכימו להשבת האגרה בהליך קמא, והן אינן חוזרות בהן מהסכמתן זו. יחד עם זאת, ונוכח העובדה שתקנה 6(ד) לתקנות האגרות מותירה את ההחלטה האם להורות על השבת האגרה לשיקול דעתו של בית המשפט, מותירות הן את ההכרעה בערעור דנן לשיקול דעתו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בכתבי הטענות, ונוכח עמדת המשיבות בנדון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, ויש להורות על החזרת האגרה ששולמה בהליך קמא למערערת.

7.

תקנה 6(ד) לתקנות האגרות מקנה לבית המשפט סמכות להורות על החזרת האגרה ששולמה (בכפוף לאמור בתקנה) במקרים בהם הסתיים ההליך "בגישור ".

המונח "גישור" מוגדר בסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כ"הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו". עינינו הרואות כי אין בהגדרה זו בסיס להבחנה בין הליכי גישור אשר התקיימו בעקבות הפניית בית המשפט את הצדדים להליך לבין הליכי גישור שהתקיימו ביוזמת הצדדים. אמנם, סעיף 79ג(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור. אך סמכות זו (אשר ממילא תלויה אף היא בהסכמתם של בעלי הדין) אינה מצמצמת את הגדרת המונח "גישור" להליכי גישור אשר החלו בעקבות הפניית בית המשפט בלבד.

לכל האמור יש להוסיף כי כפי שטענו המשיבות, ההבחנה האמורה אף עלולה לחתור תחת תכליתה של תקנה 6(ד) לתקנות האגרות לעודד צדדים להגיע לפשרות ולייעל את ההליך, והיא עלולה להוות תמריץ שלילי עבור צדדים מליזום הליכי גישור (ראו והשוו: ע"א 5120/16 מדינת ישראל נ' קווי אשראי לישראל, שירותים פיננסיים משלימים בע"מ , פסקה 17 (4.2.2019)).

8.

אשר על כן, דין הערעור להתקבל. האגרה ששילמה המערערת בהליך קמא תושב לידיה.

9.

נוכח תוצאה זו ולאור בקשת המערערת, הדיון בערעור שקבוע ליום 14.9.2020 בטל בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.