עע"מ 4050/09 נוג'ידאת מג'דיה נ. משרד הבטחון

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

(כב' השופט ע' פוגלמן), מיום 7.5.09, בו נדחתה על הסף עתירתם של המבקשים לאיחוד משפחות והסדרת מעמדו של המבקש בישראל. עיכוב ביצוע פסק-הדין מתבקש עד להכרעה בערעור שהוגש על החלטתו של בית-משפט קמא.

2.

המבקש הינו תושב איו"ש בעוד המבקשת הינה אזרחית ישראלית. בין השניים נערך הסכם נישואין בשנת 2005, אשר אושר על ידי בית הדין השרעי. על פי טענת המבקשים, גילו של המבקש אינו מאפשר הגשת בקשה לאיחוד משפחות בהתאם לסעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראות שעה) תשס"ג-2003 (להלן: החוק ), ולפיכך פונים הם לבית המשפט. עוד ציינו המבקשים

כי באותו עניין הוגשה על ידם עתירה בשנת 2006, אך זו נמחקה לבקשתם.

3.

בית-המשפט לעניינים מנהליים בהחלטתו מנה שלושה נימוקים לדחיית העתירה על הסף. ראשית, מציין בית המשפט כי המבקשים לא צירפו לעתירתם העתק פנייה מוקדמת למשרד הפנים, או החלטה מנהלית כלשהי אותה ניתן להעמיד לביקורת. שנית, מגבלות החוק בעניין גילו של המבקש חלות גם על החלטות בית המשפט, ואין בכוחו של בית המשפט ליתן סעד בהקשר זה החורג מהוראות החוק. לבסוף, קובע בית המשפט כי המבקשים לא מיצו את ההליכים שלרשותם, כיוון שלא פנו לועדות המקצועיות שמונו מכוח ס' 3א1 לחוק לשם הכרעה בעניינם.

4.

בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי, המצורפת לערעור על גוף ההחלטה. בהודעת הערעור מנמק בא כוח המבקשים כי יש לקבל את הערעור כיוון שמרכז חייהם של המבקשים הינו במדינת ישראל, המבקשים הינם נורמטיביים ללא כל הסתבכויות פליליות או ביטחוניות, מצבה הבריאותי של המבקשת מצריך כי המבקש יעמוד לצידה לעזרתה, וכי מדובר במקרה של איחוד משפחות בעל אופי הומניטארי. בא כוח המבקשים מפנה למגוון החלטות מבית היוצר של בית המשפט זה לתמיכה בערעורו.

5.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובהחלטת בית המשפט קמא, סבורה אני שדין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית קמא להידחות. ההלכה הרווחת בפסיקה כיום הינה כי "סעד זמני בערעור נועד לשמר את המצב הקיים ולמנוע יצירת מצב דברים בלתי הפיך, העלול לייתר את הדיון בערעור... במסגרת סעד זמני כזה אין מקום להעניק לבעל דין מעמד אשר לא היה זכאי לו ערב הערעור" (עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (טרם פורסמה, 12.1.2005)). במקרה שבפניי לא היה המבקש זכאי למעמד בישראל ערב הערעור, ונהפוך הוא, אינו עומד בתנאי הסף הבסיסיים של החוק, וכן לא מיצה עד תומם את ההליכים העומדים לרשותו העשויים לכלול אותו במסגרת החריג לכלל. כמו כן, הודעת הערעור אינה מגלה כל נסיבות חדשות המשמיטות את הקרקע תחת הנמקות הדחייה על הסף של בית המשפט קמא. לאור זאת, סבורה אני, מבלי לקבוע מסמרות, כי אלא אם יעלו נסיבות חדשות הנוגעות לנימוקי החלטת בית המשפט דלמטה, סיכויי הערעור נמוכים הם.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.