עע"מ 4078-23 עע"מ 4078-23

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ב-עת"מ 47348-07-21 (השופטת העמיתה ז' בוסתן) מיום 23.4.2023. בפסק הדין נדחתה, הן מטעמי סף הן לגופה, עתירה שבה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה 1 אשר אישרה את תוכנית 406-0441667 (להלן: התוכנית) ולהורות על הפקדתה מחדש להתנגדויות הציבור; לחלופין, התבקש להורות על פרסום התוכנית לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טיעוניהם לפנינו בעל-פה, הגענו לכלל מסקנה כי טעמי הסף עליהם ביסס בית המשפט קמא את הכרעתו, על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שביסודם, מבוססים היטב ואין מקום להתערב בהם. אכן, הושמעו מטעם המערערים טענות לעניין טעם נפסד שעמד ביסוד שינויה של התכנית הרלבנטית – הרצון של המתנגדים מהשכונה הסמוכה, גני אביב, להרחיק עצמם מהשכונה של המערערים – והתרשמותנו הינה שלא ניתן לקבוע שרצון זה לא השפיע את השפעתו כאשר הוחלט לתקן את התוכנית באופן שבו תוקנה. יחד עם זאת, במהלך הדיון ביקשנו לברר, עם ב"כ המערערים, האם נפגעה זכות כלשהי של המערערים עקב השינוי בתוכנית, והתשובה לכך היתה שלילית. כמו כן ניתנו גם טעמים תכנוניים ענייניים לביצוע השינוי.

התוצאה היא שלפנינו ערעור על דחייתה של עתירה שתקפה תוכנית (שתוקנה), כתשעה חודשים לאחר שפורסמה למתן תוקף, בשיהוי כבד, כאשר אין בה כל פגיעה בזכויות המערערים, והטעם היחיד, למעשה, לעתירה לביטולה, הוא באותו צליל צורם הקשור באחד מהמניעים לביצוע התיקון בה.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור לפי הסמכות הנתונה לנו בתקנה 148(ב) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך לפי תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

יחד עם זאת, אנו מוצאים לנכון לבטל את ההוצאות שנפסקו, לטובתן של המשיבות 1 ו-2 בבית המשפט קמא וכן איננו מורים על הוצאות בערכאה זו.