עע"מ 4118/13 אברהם שרייבר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז מרכז

1.

הערעור שבפנינו הוא אחד מני שורה ארוכה של הליכים שמנהלים וניהלו המערערים כנגד המשיב 4, סנטוריום (בית אבות) הממוקם בשכנות להם.

2.

המערערים, טענו, בין היתר, לחריגות בנייה כאלה ואחרות שנעשו בבנין הסנטוריום, ונציין כי המדובר במבנה ישן שנבנה עוד טרם החל הסנטוריום לפעול בו, ואשר שימש בעבר כמוסך.

3.

הליכים שונים בהם נקטו המערערים הגיעו לבסוף לפתחו של בית המשפט העליון בשלושה ערעורים (ע"א 482/00, ע"א 9000/99, ע"א 968/00). במסגרת ערעורים אלו הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, מפי השופטת (כתארה אז) נאור מיום 2.8.09 שעיקרה כי שני מקטעים מסוימים בבניין יהרסו תוך שנה, ולגבי מקטע אחר תבחן הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון אם נבנה בהיתר, ואם ההיתר תואם תכנית שהייתה בתוקף במועד נתינתו, ואם תגיע למסקנה שלילית – יינתן צו הריסה לגבי אותו מקטע (להלן פסק הדין ).

4.

בעתירתם לבית המשפט לעניינים מינהליים טענו המערערים כי פסק הדין לא קוים, למעט הריסת מקטע ג/4. המערערים עתרו בבית המשפט קמא למספר סעדים. בית משפט קמא, בפסק דינו, בחן את הסעדים שנתבעו ודחה את מרביתם. על כך נסב הערעור שבפנינו.

5.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר הרב שהונח בפנינו, לא מצאנו עילה להתערב בהכרעת בית המשפט קמא, למעט בעניין מקטע ג/1 כפי שיפורט. ככל שהמערערים סבורים כי המשיב 4 הפר את פסק הדין בכך שלא הרס את המקטע ג/2 – ואציין כי לטענת המשיב 4 פיקוד העורף אוסר על הריסתו של מקטע ג/2 בשל חשש לפגיעה במבנה ובמקלט המשמש את הסנטוריום – ייכבדו ויפעלו בדרכים העומדות להם, לרבות בזיון בית המשפט.

6.

עם זאת מצאנו כי יש ממש בטענת המערערים לגבי מקטע ג/1. הועדה המקומית הגיעה למסקנה כי ההיתרים שניתנו לא תאמו את התכנית ולטעמנו, ניתן לראות בכך אמירה ברורה, ועל-כן יינתן צו הריסה כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם הפשרה.

7.

בכפוף לכך, הערעור נדחה, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

8.

בשולי הדברים מאמינים אנו כי ברצון טוב ובשכל ישר ניתן להגיע לפשרה שיהא בה אולי לספק את שני הצדדים.