עע"מ 4173/18טטיאנה וקסלר נ. משרד הבריאות - אגף רישוי מקצועות רפואים

1.

המשיב סירב להכיר בלימודיה האקדמיים של המבקשת בחוץ לארץ ולהתיר לה להיבחן בבחינת הרישוי לרוקחים. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט א' רובין ) דחה את עתירתה ביום 11.4.2018 וחייב אותה לשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ש"ח. המבקשת ערערה על פסק הדין ביום 27.5.2018 והגישה ביום 17.1.2019 את הבקשה שלפניי לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות. לגישת המבקשת, סיכויי ערעורה טובים בשל פגמים שונים שנפלו – כנטען – בהחלטת המשיב ובמדיניותו. המערערת מוסיפה כי מצבה הכלכלי בכי רע מטעמים שונים שלא אפרט בשל צנעת הפרט, ובגינם הופחת סכום העירבון שעליה להפקיד. היא מציינת שבהליך היא נאבקת על זכותה הבסיסית לחופש העיסוק, וכי למשיב לא ייגרם נזק מעיכוב הביצוע. מתגובת המשיב שהמבקשת צירפה לבקשה, עולה כי הוא מתנגד לבקשה. צוין כי המבקשת עשתה דין לעצמה ולא שילמה את סכום ההוצאות במשך חודשים, וכי מצבה הכלכלי הובא בחשבון בעת קביעת סכום ההוצאות.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע יש לשקול שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. שיקולים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (ראו למשל עע"ם 6375/18

גאנם נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם , פסקה 5 (8.11.2018); ע"א 8047/18 גלם נ' בנק הפועלים בע"מ – סניף ערד , פסקה 2 (17.1.2019)). אף בלי להידרש לסיכויי הערעור בענייננו, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. ההנחה היא שמימוש פסק דין כספי אינו גורר נזק בלתי הפיך, אלא נזק שניתן לרפא במקרה הצורך באמצעות השבה (שם). גם בהתחשב בטענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי ולמסמכים שהציגה בעניין זה, לא מצאתי כי היא עמדה בנטל להוכיח שלא תוכל לשלם את הסכום הנמוך למדי שבית המשפט לעניינים מנהליים הורה לה לשלם. אין מניעה כי המבקשת תפנה באמצעות פרקליטות המדינה ותבקש פריסת סכום ההוצאות לתשלומים, והגורם המופקד על החלטות בנושאים אלה יחליט כחוכמתו. זאת בלי שיש באמור משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה כאמור, אם תוגש.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.