עע"מ 4267/13 פלוני נ. שר הפנים

1.

לפניי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (עת"מ 20112-04-13, כבוד סגן הנשיא א' יעקב ) מיום 11.6.2013.

2.

בפסק הדין נדחתה עתירת המבקשים 2-4 לקבלת היתר שהייה בישראל עד להכרעה בהליכי הסדרת המעמד בישראל של המבקש 1, שהוא בן זוגה של המבקשת 2 ועל פי הנטען הוא אביהם של המבקשים 3-4. על פי העתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בקשת המבקש 1 למעמד מכוח אמנת הפליטים נדחתה. נגד החלטה זו הגיש הוא עתירה מנהלית (עת"מ 29909-10-12), וכן הגיש בקשה נוספת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. משכך, לטענתו, התקבלה בעתירה פשרה שעל פיה לא יורחק הוא עד להכרעה בבקשת המקלט החדשה.

3.

בהליך הנוכחי, בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי ככל שהוגשה בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, היא לא הובאה לעיונו, וכי לא הובאה כל ראיה באשר לשלב הטיפול בה. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי אפילו אם הוגשה בקשה כאמור, הרי שמאחר שהקשר בין המבקש 1 והמבקשת 2 נוצר בישראל, אין הוא יכול להקנות להם מעמד. על בסיס זה דחה בית המשפט את העתירה.

4.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובמסגרתו הגישו את הבקשה שלפניי. במסגרתה, מבקשים הם כי יעוכב גירושם של המבקשים 2-4 מישראל עד להכרעה בערעור. ברקע לבקשה, טוען המבקש 1 כי הגיש את בקשתו לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים כבר בשנת 2009. לשם השלמת בחינת הבקשה הוא נדרש להמציא דו"ח עובדת סוציאלית בדבר קשריו עם בנו מאשתו הראשונה. יחד עם זאת, סירבה לשכת הרווחה להכין דו"ח סוציאלי בעניינו כל זמן שלא ניתנה הוראה לעשות זאת על ידי הועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. בהמשך, ביום 2.11.2011 הוחלט על ידי לשכת משרד הפנים בנתניה שלא להעביר את בקשתו של המבקש 1 לעיונה של הועדה הבין-משרדית מאחר שלא צורף אליה דו"ח עובד סוציאלי כנדרש. פניות נוספות של המבקש באמצעות המוקד לסיוע לעובדים זרים למחלקת הרווחה בנתניה על מנת שתכין דו"ח בעניין קשריו עם בנו לא צלחו. ביום 10.10.2012 נעצר המבקש 1, וזמן קצר לאחר מכן נעצרו המבקשים 2-4.

5.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, טוענים המבקשים 2-4 כי לשורה של פגמים פרוצדוראליים חמורים שנפלו בהליכי החזקתם במשמורת, אשר די בהם כדי להורות על שחרורם ממשמורת.

6.

לגופם של דברים, טוענים הם כי שגה בית המשפט בקביעתו שעל פיה בקשת המקלט של המבקש 1, תושב קונגו, נדחתה, מבלי לתת משקל לכך שהודעת הדחייה הועברה לידיהם שלושה ימים בלבד טרם הדיון בעתירה. כמו כן, טוענים הם כי שגה בית המשפט בקביעתו שממילא הם לא יכולים לקבל מעמד בישראל נוכח מעמדו של המבקש 1 בישראל. זאת, שכן לו היה מתברר עניינו בועדה הבין-משרדית במועד, היה כעת במעמד של תושב קבע, ויכול היה להקנות להם מעמד בישראל. בהמשך לכך, טוענים הם כי כל הראיות בנוגע להתנהלותו של המבקש מול הועדה הבין-משרדית היו בתיק בית המשפט, ולפיכך שגה בית המשפט בקביעתו כי לא הובאו ראיות לעניין זה. בנוסף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל למצבה הרפואי הקשה של האם, נשאית HIV ולכך שאם יגורשו המבקשים 4-3 הם עלולים למצוא את עצמם ללא כל השגחה הורית.

7.

העיון בתשובת המדינה מעלה כי אכן, כטענת המבקש, רק ביום 8.5.2013 ניתנה החלטה בעניין בקשה של המבקש 1 למעמד של פליט. כמו כן, אין מחלוקת כי המבקש 1 הוא אזרח קונגו, וכי המבקשת 2 היא אזרחית דרום אפריקה.

8.

לטענת המשיבים, אין מקום למתן צו ביניים, הן נוכח סיכויי הערעור הנמוכים, והן מאחר שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. אשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי אף אם תתקבל בקשת המבקש 1 למעמד פליט, לא יהיה בכך כדי להצדיק מתן מעמד לבת זוגתו תושבת דרום אפריקה. עוד טוענים הם כי אין בפגמים שנפלו בהליכי ההחזקה במשמורת, ככל שהיו כאלו, כדי להביא לשינוי ההחלטה בדבר גירושם של המבקשים 2-4. לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי עיכוב ביצוע פסק הדין פוגע באינטרס הציבורי של הרחקת שוהים שלא כדין, וכי קבלת הבקשה עלולה להביא לריבוי בקשות מסוג זה בעתיד.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (13.11.2006)).

11.

אשר לסיכויי הערעור – העיון בתשובת המשיבים לבקשה מעלה כי למעט טענות פרוצדוראליות באשר לשאלה האם הבקשה למעמד מטעמים הומניטאריים צורפה לתיק בית המשפט לעניינים מנהליים אם לאו, היא אינה מתייחסת ולו בראשי פרקים לשאלה האם יש בבקשה זו כדי להשפיע על מעמדם של המבקשים 2-4. העיון בדרך התלאות שעבר המבקש 1 על מנת להסדיר את מעמדו בישראל, כפי שהיא משתקפת מהנספחים לבקשה, הוא, בלשון המעטה, מטריד. נדמה שהדרישה של מחלקת הרווחה להוראה מהועדה הבין-משרדית על מנת להכין דו"ח סוציאלי, במקביל לדרישה של משרד הפנים להגיש דו"ח סוציאלי על מנת שהתיק יועבר לועדה הבין-משרדית, אינה סבירה בנסיבות העניין. כאמור, אין המשיבים טוענים כלל כי אם היה מתנהל הליך תקין בעניינו של המבקש 1 לא היה יכול הוא להקנות מעמד בישראל למבקשים 2-4. משכך, ומבלי להתייחס ליתר הטענות (שאף הן מעוררות שאלות לא פשוטות) העולות בבקשה ובהודעת הערעור, נדמה כי יש לקבוע שסיכויי הערעור אינם נמוכים.

12.

אשר למאזן הנוחות – אמנם, גירושם של המבקשים 2-4 אינו בלתי הפיך. יחד עם זאת, גירושם, בהם המבקשת 2 ואחד מבניה שהם נשאי HIV , אשר נדמה שאינם בעלי ממון רב, לדרום אפריקה, יכולה להיות בעלת השפעות הרסניות עליהם. מנגד נדמה כי השארת המבקשים 2-4 בישראל לא פוגעת בצורה משמעותית באינטרס הציבורי. יוזכר בהקשר זה כי המבקשת 2 נכנסה לישראל לפני למעלה מחמש שנים. נדמה בעיני שהנזק שעלול להיגרם לשלושה נפשות בשר ודם עולה על הנזק שעלול להיגרם אף אם אכן, כטענת המשיבים, יוגשו מעט יותר בקשות לעיכוב ביצוע צווי גירוש.

13.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. המשיבים יימנעו מגירושם של המבקשים 2-4 מישראל על להכרעה בערעור.