עע"מ 4276/05 הישאם אבו עבד נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון

1.המערער הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ) מיום 24.3.05, לפיה נדחתה עתירת המערער להורות למשיבים להימנע מלהרוס את מיתקן תדלוק הסולר של המערער, להימנע מלהפריע את הפעלת המתקן וליתן את הסכמתם למתן רישיון עסק והיתר לשימוש חורג עבור המיתקן. עם הגשת הערעור הוגשה בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור.

בהחלטה מיום 8.6.05 ניתן על ידי צו מניעה ארעי עד להחלטה בבקשה גופה. צו המניעה הארעי הותנה בהפקדת ערובה. המערער הגיש בקשה להמרת הערובה הנדרשת. בפניי אפוא שתי בקשות: בקשה למתן סעד זמני בערעור ובקשה להמרת הערובה כתנאי למתן הסעד הזמני.

2.בשנת 1993 הקים המערער על המקרקעין בחזית בית המשפחה ביפיע, מיכל סולר לצרכי אספקה עצמית ולתדלוק רכבי המשפחה (להלן: המתקן ). לאחר מספר חודשים, החל המערער למכור סולר לרכביהם הפרטיים של שכנים וחברים. בהמשך הזמן, החל המערער למכור סולר לבעלי המוניות באיזור. בשנת 2001 פנה המערער אל המועצה המקומית ביפיע כדי לקבל רישיון לעסק. רשות הרשוי המקומית ביקשה לקבל אישורים של שירותי הכבאות וההצלה, המשרד לאיכות הסביבה, ומשטרת ישראל. המערער ביצע עבודות שונות על מנת לעמוד בדרישות הרשויות הנזכרות. חרף זאת, לא קיבל המערער את רשיון העסק. בסמוך לפני הגשת העתירה, ביקר במקום פקח מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוזי הצפון. בעקבות הביקור, נפגש בא-כוח המערער עם פקח הוועדה ונודע לו על כוונת הוועדה להרוס את המתקן. לאחר הפגישה, הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה בשל מספר טעמים: הן בשל פגמים מקדמיים והן לגופו של עניין. בית המשפט קבע כי העתירה לוקה בהעדר ניקיון כפיים, שכן המערער הפעיל את תחנת התדלוק ללא רשיון – ובכך הפר את החוק – במשך שנים רבות. כן קבע בית המשפט כי העתירה לוקה בהעדר עילות ביקורת מנהלית, ועל פניה מטרת העתירה היא שבית המשפט יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. בנוסף, קבע בית המשפט כי דין העתירה להדחות בשל קיומו של סעד חלופי – מהעתירה לא ניתן ללמוד אם הוגש ערר בפני וועדת הערר על הלטת הוועדה המקומית. גם לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי דין העתירה להדחות. על-פי תכנית המתאר הארצית לתחנות תדלוק, אין מקום להתיר את הפעלת המתקן, הסמוך לבית מגורים ובמרחק של כ-30 מטר מבית ספר.

4.המערער מעלה בערעור שהגיש לבית משפט זה מספר טענות. לטענתו, המתקן אינו בבחינת תחנת תדלוק במובן תכנית המתאר הארצית הנזכרת. בהקשר זה מדגיש המערער כי הוא מוכר רק סולר וסולר אינו חומר דליק. מוסיף המערער וטוען, כי לפי הוראות חוק רישוי עסקים ותקנותיו, מיתקן התדלוק אינו עסק הטעון רישוי. לחלופין, טוען המערער כי המתקן עומד בדרישות לקבלת הרישיון ולכן הוא זכאי לקבלו.

5.הבקשה בפניי היא למתן סעד זמני למנוע הריסת המתקן עד לשמיעת הערעור וההכרעה בטענותיו. המשיבים מתנגדים למתן הצו. לטענתם, סיכויי הערעור אינם טובים, שכן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מנומק היטב ודחה אחת לאחת את טענות המערער. כן טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערער. המתקן מצוי בסמוך לבית מגורים ולבית ספר. המשך הפעלתו מהווה סכנה לציבור ואין אפוא להתיר זאת.

6.לאחר עיון בבקשה, בתגובות המשיבים, בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים וביתר המסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור אם יראה המבקש כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובתו.

הערעור מופנה נגד קביעותיו המשפטיות של בית המשפט לעניינים מנהליים. לא ניתן אפוא לקבוע כי הערעור חסר סיכוי. באשר למאזן הנוחות, הריסת המתקן בטרם שמיעת הערעור תפגע בערכו, ולמעשה תבטל כליל את הסעד המבוקש על-ידי המערער, אם הערעור יתקבל. קשה ואולי אף לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. משכך, מן הראוי למנוע את הריסת המתקן עד ההכרעה בערעור.

7.המשיבים טוענים כי המשך פעולתו של המתקן מסכן את הציבור, במיוחד באי בית הספר הסמוך. המערער דוחה טענה זו. עם זאת, לא הונחה בפניי תשתית ראיתית מספקת באשר לרמת הסיכון הנשקף מהמתקן. המערער הגיש אמנם העתק של מכתב, שנשלח למשטרת ישראל, מטעמו של יועץ בטיחות וכבוי אש מוסמך. במכתב נאמר כי "לאור כל הנתונים אני בדעה שהתחנה עומדת בדרישות הבטיחות". אולם, אין במכתב התייחסות מפורטת לחששות שהועלו על-ידי המשיבים מפני סיכונים לבאי בית הספר. במצב דברים זה, מן הראוי לקבוע מועד קרוב לשמיעת הערעור, בטרם פתיחת שנת הלימודים בבית הספר.

8.בהתחשב בתקופה הקצרה עד לשמיעת הערעור, איני רואה מניעה מלקבל את בקשתו הנוספת של המערער להמרת הערובה. על-פי האמור בבקשתו לעניין הערובה, טרם שוחררה הערובה שהפקיד המערער בבית המשפט לעניינים מנהליים. ערובה זו, שנועדה בערכאה הדיונית להבטיח תשלום פיצויים על הנזקים הנגרמים למשיבים עקב מתן הסעד, יכולה להמשיך לעמוד כערובה לנזקים הנגרמים עקב המשך תוקפו של הסעד.

מן הנימוקים המפורטים, אני מחליטה כדלהלן:

1.ניתן בזה צו מניעה זמני לפיו נאסר על המשיבים או מי מהם לבצע כל פעולת הריסה ו/או סגירה ו/או פגיעה בקשר למתקן התדלוק המצוי בחלה 5 בגוש 16783 בשכונת מראח אל-גוזלן שביפיע. צו זה יעמוד בתוקף עד להכרעה בערעור.

2.צו המניעה הזמני מותנה בכך שתופקד ערובה בנקאית ו/או מזומן בסך של 50,000 ש"ח. הערובה שהופקדה בבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עת"מ 1072/04 ישמש גם לצורך זה, עד לשחרורה של הערובה או חילוטה, כולה או מקצתה.

3.מזכירות בית המשפט יקבע מועד לשמיעת הערעור עד ליום 31.8.05.