עע"מ 4341/16 המשרד לבטחון פנים ואח' נ. ירון מדר

1.בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתו של המשיב שהופנתה נגד החלטת המשיבים לבטל את רישיון הנשק שלו, והורה למבקשים 3-1 להחזיר למשיב את הרישיון האמור ולמבקשת 4 הורה להחזיר את נשקו. המבקשים עתרו לעכב את ביצועו של פסק הדין. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 2.6.2016 ואילו אני הוריתי, ביום 30.5.2016, על הארכת עיכוב הביצוע עד להחלטה אחרת.

2.המשיב מחזיק ברישיון לנשיאת נשק משנת 1991. בשנים 2015-2014, במסגרת סכסוך גירושין עם רעייתו, הגישה נגדו האחרונה מספר תלונות במשטרה, שרובן עוסקות במעשים שאירעו לפני למעלה מחמש שנים (אחד האירועים הנטענים אירע לפני כעשרים שנה). כל התלונות נגד המשיב נסגרו. ביום 8.7.2014 החליט המבקש 2 על ביטול רישיון הנשק של המשיב, וזאת נוכח המלצת המשטרה. ערר שהגיש המשיב לבית משפט השלום נדחה. בעקבות זאת הוגשה העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.בית המשפט לעניינים מנהליים עמד על עברו הפלילי הנקי של המשיב, כאשר כל התלונות שהגישה נגדו רעייתו הן על רקע הליכי הגירושין, וכולן נסגרו, רובן מחוסר ראיות. המשיב לא עשה שימוש לרעה בנשקו ורעייתו העידה במשטרה כי אינה חוששת שיפגע בה. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט שלא מתקיימות הדרישות לצורך שלילת רישיון הנשק של המשיב (בית המשפט הדגיש את ההבדל בין אי מתן רישיון לבין שלילת רישיון קיים). לדבריו, החומר הקיים אינו מצביע על מסוכנות, בוודאי לא במידה המצדיקה את ביטול הרישיון.

4.המבקשים טוענים, כי סיכויי הערעור טובים, שכן לשיטתם, נפלו טעויות משמעותיות בפסק הדין ובראשן התעלמותו של בית המשפט משיקול דעתם המקצועי של הגורמים האמונים על הערכת סיכון. אשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים, כי נוכח סכסוך הגירושין, יש סיכון בהותרת כלי הירייה בידי המשיב.

5.המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן לדבריו, בהיעדר בסיס ראייתי ממנו ניתן להסיק על מסוכנותו, סיכויי הערעור קלושים. עוד מוסיף המשיב, כי בפועל כבר קיבל לידיו את רישיון הנשק מהמבקשת 4. עוד טען, כי המבקשים מפרים את החלטתו של בית המשפט בכך שנמנעו מלשלם לו את ההוצאות שנפסקו לטובתו.

6.לאחר ששקלתי את הדברים, מכאן ומכאן, אני סבור כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, ככל שזו עוסקת בפן של רישיון הנשק והחזקת הנשק, להבדיל מהפן של ההוצאות שנפסקו לטובת המשיב. החלטתי על עיכוב הביצוע האמור, על אף שלא השתכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים. זאת, משום שככל שאכן יימצא כי קיימת הצדקה לשלול את רישיונו של המשיב, נוכח מסוכנות לכאורית הנשקפת ממנו, הרי שהותרת נשק חם ורישיון לעשות בו שימוש בידי המשיב, על רקע סכסוך הגירושין ה"פתוח", מעוררת קושי. שיקול זה בלבד הנחה אותי בקביעה כי עד להכרעה בערעור, תיוותר בעינה החלטת המשיבים בדבר שלילת רישיון הנשק של המשיב. ככל שנשקו של המשיב הוחזר לו, עליו להשיבו לידי משטרת ישראל. למען הסר ספק, עיכוב הביצוע אינו חל על הרכיב הכספי של פסק הדין, ועל המבקשים לשלם למשיב את הסכום שנפסק לטובתו, ככל שלא עשו כן, ללא דיחוי.