פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"מ
4471/13 - י"ד
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המבקש להצטרף להליך:
שבתאי גרנות
המערערות:
1. אלעד ישראל מגורים בע"מ
2. סנאורה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית
לתיכנון ובניה
2. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב
3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן
4. רונית ונתאי נדר ו-66 אח'
בקשה מיום 17.9.2015 להצטרף כמשיב בהליך
החלטה
לפניי בקשה מטעם מי שלא היה צד להליך בערכאה דלמטה (להלן: המבקש ) להצטרף כמשיב לערעור.
הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 13.5.2013 (עת"מ 4145-11-11), הדוחה עתירה מטעם המערערות שעניינה החלטה שלא לאשר תב"ע מסוימת ביחס לבניין רב קומות בעיר רמת גן. לטענת המבקש, אשר רכש דירה בבניין ביום 19.3.2015, נודע לו לאחרונה כי הצדדים בערעור זה הופנו להליך גישור, וכן כי במסגרת הגישור הועלתה הצעה מסוימת לפתרון הסוגיה. לדבריו, יש מקום לצרפו לערעור על מנת ליתן לו אפשרות להביע עמדתו וזאת לאור העובדה שזכויותיו הקנייניות עשויות להיות מושפעות מתוצאות ההליך.
המשיבות 1 ו-2 והמשיבה 4 הביעו התנגדות לבקשה, ואילו המערערות והמשיבה 3 אינן מתנגדות לה.
בחינת הבקשה על רקע אמות המידה הקבועות בדין ביחס לצירוף משיב (תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וה"מבחן המשולש" אשר נקבע בפסיקה לגביה: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457 (1991)) מעלה כי קיימים שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים.
אכן, בשים לב לכך שהמבקש הינו בעלים של דירה בבניין, אין לשלול את טענתו לפיה יש לו עניין ישיר בערעור דנן. בכך יש כמובן כדי לתמוך בבקשת הצירוף מטעמו.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בקשת הצירוף הוגשה ביום 17.9.2015 - כשנתיים ורבע לאחר הגשת הערעור, אשר במהלכן הוגשו סיכומי הצדדים, התקיימו שני דיונים על פה ואף החל הליך גישור אשר מצוי בעיצומו. צירופו של המבקש בשלב מאוחר זה עלול להוביל לסירבול ממשי של ההליך. לכך מצטרפת העובדה, כי לא ניתן כל הסבר מדוע הבקשה הוגשה אך ביום 17.9.2015, כמחצית השנה לאחר רכישת הדירה. ודוק: יש להניח כי בעת רכישת הדירה ידע המבקש על דבר
קיומו של הערעור, ומכל מקום הוא אינו טוען אחרת. המבקש אף נמנע מלציין מהו המועד המדויק בו נודע לו על הליך הגישור, ובהקשר זה יש חשיבות לעובדה שניתן היה ללמוד בנקל על הפניית הסכסוך לגישור מתוך עיון בהחלטות מיום 2.3.2015 (עובר לרכישת הדירה) ומיום 27.4.2015. כידוע, "הטוען כי יש לו עניין ישיר בהליך משפטי, נדרש לפעול ללא שיהוי לצורך צירופו כבעל דין מרגע שנודע לו דבר ההליך, ולא להמתין ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות" (ע"א 7603/11 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שטילמן
(13.5.2012); עוד ראו, עע"מ 3055/13 ראש עיריית בני ברק נ' חורוזובסקי (27.10.2013)). עוד רואה אני להוסיף, כי בקשת הצירוף אינה כוללת התייחסות לעמדת המבקש לגופם של דברים, ובנסיבות אלה אין בידי לקבוע האם יש בעמדה אותה הוא מעוניין להציג משום שינוי או תוספת ביחס לעמדה אשר הועלתה על ידי המשיבים 4 (המהווים חלק מבעלי הדירות בבניין).
בסיכומו של דבר ולאחר שאיזנתי בין השיקולים השונים, דומני כי הכף נוטה לעבר דחייתה של הבקשה. מובן, כי אין במסקנה זו כדי למנוע מן המבקש לנקוט כל הליך, ככל שהוא סבור כי עומדת לו עילה שבדין לכך.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג בכסלו התשע"ו (25.11.2015).
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם