עע"מ 4541/12 ועדת הערר המחוזית - מחוז מרכז נ. אל על אגודה שיתופית חקלאית

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 6.5.2012 של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ז' בוסתן ) בעת"מ 35296-06-11 ובעת"מ 8902-08-11, בגדרו נפסק, כי המבנה, שהמשיבה 1 מבקשת להקים, תואם את התכנית החלה על המקרקעין ויש להשיב את הדיון בבקשתה לקבל היתר בניה לוועדה המקומית.

1.

המשיבה 1 (להלן: אל על ) הגישה למשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון (להלן: הוועדה המקומית ), בקשה למתן היתר בניה להקים על מקרקעין, המוכרזים כקרקע חקלאית, בית אריזה על-אזורי למיון ושיווק של ביצים. הוועדה המקומית דחתה את התנגדותם של המשיבים 3, המתגוררים סמוך למקרקעין (להלן: סטולרו ) ואישרה את הבקשה בקבעה, בין היתר, כי היא תואמת את התכנית החלה על המקרקעין. על החלטה זו הגישו סטולרו ערר. ועדת הערר המחוזית (להלן: המבקשת ) קבעה שהבקשה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין, שכן על-פי התכנית לא ניתן לבנות עליהם בתי אריזה או מחסנים חקלאיים.

2.

כלפי החלטת ועדת הערר הגישו הן אל-על והן הוועדה המקומית עתירה מינהלית. בית המשפט קיבל את עמדת אל-על וביטל את החלטת ועדת הערר. נפסק, כי לפי הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ) והתוספת הראשונה לחוק, נאסר על שימוש בקרקע חקלאית (כבענייננו) למטרה לא חקלאית, המוגדרת, בין היתר, כשימוש שאינו דרוש במישרין לייצור חקלאי (סעיף 7(ב) לתוספת הראשונה לחוק). עוד נאמר, כי התכנית החלה על המקרקעין מתירה להשתמש בקרקע ל"שימוש לחקלאות ולמבני משק" למעט פעולות שנאסרו בתכנית, ומכאן שמטרה שלא נאסרה היא בבחינת שימוש מותר. נוכח האמור, ובין היתר בהסתמך על פסק הדין בעת"מ (ת"א) 2827/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' עיריית פתח תקוה (לא פורסם, 28.7.2009) (להלן: עניין תנובה ), נקבע, כי השימוש בקרקע בדרך של בניית המבנה שאל-על מבקשת להקים והפעלתו כבית אריזה ומיון של ביצים, הוא בגדר שימוש חקלאי המותר על-פי התכנית. בית משפט החזיר לוועדה המקומית את הדיון בבקשה לקבלת היתר בניה, כדי שתבחן אם יש להתנות את אישור הבקשה בתנאים נוספים.

3.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הגישה המבקשת ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע חלקו האופרטיבי של פסק הדין, קרי, קיום דיון בבקשה למתן היתר בניה בפני הוועדה המקומית (בקשה בגדר הוראת תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; להלן: התקנות ). בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן הפרשנות הרחבה שהפעיל בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק והתכנית ועם תכליתם. עוד נטען, כי לא היה מקום לייחס משקל לפסק הדין בעניין תנובה מאחר שבערעור על פסק הדין הוחלט על החזרת הדיון לערכאה הדיונית (אם כי, לא בנוגע לשאלה הפרשנית אלא בנוגע לתכנית החלה על המקרקעין - ראו פסק הדין בעע"ם 7807/09 רשות הרישוי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (לא פורסם, 17.5.2010)) וטרם ניתן על-ידה פסק דין. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי ככל שבעקבות הדיון בוועדה יינתן לאל-על היתר, עלול הדבר להביא לשינוי בלתי הפיך במצב הקיים בשטח.

4.

אל-על מתנגדת לבקשה. נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים נוכח הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשת לתכנית ולחוק, אשר אינה תואמת את המציאות בשטח. הוסבר, כי, בפועל, בשטח התכנית כבר בנויים מבני משק חקלאיים אדירי מימדים שאינם עונים לפרשנות המוצעת בערעור. נטען גם לפגמים שנפלו בעבודת והחלטת המבקשת. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת אל-על, שכן תכניתה מתעכבת מזה למעלה משנה והיא אף רכשה ציוד בסכומי כסף גבוהים. לבסוף נטען, כי דחיית הבקשה לא תיצור מצב בלתי הפיך שכן, ככל שהדבר יידרש, ניתן יהיה להסב את השימוש במבנה למטרה אחרת התואמת את התכנית והחוק. סטולרו אינם מתנגדים לבקשה.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל. בפתח הדברים ייאמר, כי אין יסוד לטענת אל-על שלפיה היה על המבקשת לפנות תחילה לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו. ההסדר שבתקנה 43(ב) לתקנות, לעניין עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בעתירה מינהלית עקב הגשת ערעור, שונה מן ההסדר המצוי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומשעה שהוגש ערעור על עתירה מינהלית, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע מסורה לערכאת הערעור. גם ההחלטה בעע"ם 2215/08 עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (לא פורסם, 17.3.2008), שאליה הפנתה אל-על, אינה קובעת אחרת.

6.

לגופם של דברים, כידוע, ככלל אין הגשת הערעור מצדיקה את עיכוב ביצועה של ההחלטה נשוא הערעור. עם זאת, ניתן יהיה להורות על עיכוב ביצוע ככל שעלה בידי המבקש להראות שלערעורו סיכויים טובים להתקבל וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו עע"ם 3610/10 נלדוזה

נ' שר הפנים

(לא פורסם, 6.6.2010); עע"ם 6781/11 עיריית חיפה

נ' שבירו (לא פורסם, 2.11.2011)). בלי שאגבש עמדה נחרצת, נראה, כי לא ניתן לבטל את סיכויי הערעור, זאת נוכח השאלות המשפטיות והפרשניות המתעוררות בגדרו בנוגע לתכלית הוראות החוק והתכנית הרלבנטית (השוו: עע"ם 603/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה נ' מסעדות ורעיונות בע"מ (לא פורסם, 2.6.2011)). בחינת מאזן הנוחות נוטה אף היא לטובת קבלת הבקשה. ראשית, כפי שציינה המבקשת, ככל שבעקבות הדיון בפני הוועדה המקומית תקבל אל-על היתר בנייה ותחל בעבודות להקמת המבנה, עלול הדבר להביא לשינוי המצב בשטח באופן שיהיה קשה להשיבו לקדמותו. שנית, קיום דיון בפני הוועדה המקומית עשוי להוביל לקבלת החלטות מינהליות חדשות העלולות לעורר התדיינויות נוספות, שככל שיתקבל הערעור, עלולות להתברר כמיותרות. משכך, נראה כי יש מקום שתתקבל הכרעה בשאלה המרכזית העולה בערעור, קרי, האם ניתן על-פי התכנית והחוק ליתן היתר להקמת המבנה המבוקש על המקרקעין נשואי הערעור, וזאת בטרם תדון הוועדה המקומית בהיבטים אחרים של בקשת אל-על למתן היתר להקמת המבנה. מנגד, נראה כי קבלת הבקשה עלולה להסב לאל-על נזק כספי שאינו בלתי הפיך, ולא נטען לחשש להתמוטטות כלכלית או חדלות פירעון (השוו: עע"ם 9312/04 דבוריה סטאר חב' לדלק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 16.11.2004) פסקה 16). העובדה שאל-על כבר הוציאה הוצאות רבות בקשר עם תוכניותיה להקמת המבנה (כטענתה) אינה יכולה לסייע לה, שכן בפעולותיה האמורות, שנעשו בטרם הסתיים ההליך הקשור לקבלת היתר הבניה, נטלה על עצמה סיכון.

7.

סוף דבר, דין הבקשה להתקבל. החלטת בית משפט קמא להשיב את הדיון בבקשה לוועדה המקומית תעוכב עד להכרעה בערעור.