עע"מ 4559/14 רשות מקרקעי ישראל נ. עלי חואלד

1.

המבקשים פרסמו מכרז להגרלת מגרשים. המשיבים זכו בשני מגרשים, אולם לא שילמו את הוצאות הפיתוח של המגרשים במועד שצוין בתנאי המכרז. עקב כך הודיעו המבקשים כי זכייתם של המשיבים מבוטלת.

המשיבים עתרו לבית המשפט המנהלי (עת"מ 8859-02-14, כב' השופט א' קיסרי ). בפסק הדין נקבע כי מאחר שהמשיבים לא שילמו את הוצאות הפיתוח - הייתה למבקשים סמכות לבטל את הזכייה. יחד עם זאת קבע בית המשפט המנהלי כי יש לאפשר למשיבים הזדמנות נוספת לשלם את הוצאות הפיתוח בתוך פרק זמן נקוב.

2.

על פסק דינו של בית המשפט המנהלי הוגש ערעור, ויחד עמו הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי. במסגרת הבקשה נטען כי לא היה מקום, על פי דיני המכרזים, להעניק למבקשים הזדמנות נוספת לשלם את הוצאות הפיתוח. כמו כן הודגש כי אי-עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לסכל את הערעור. המשיבים, מצידם, סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המנהלי, ומציינים כי צפויים לחלוף חודשים ואף שנים טרם שעבודות הבנייה במגרשים תחלנה בפועל.

3.

בקשה לעיכוב ביצוע תיבחן בשני פרמטרים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות.

הערעור מתמקד, רובו ככולו, בהודעת הזכייה אשר נשלחה למשיבים. בהודעה נאמר כי על המשיבים "להסדיר את תשלום הוצאות הפיתוח (במידה וחלים על המגרש) במועד אשר נקבע במכרז" (ההדגשה לא במקור). בית המשפט המנהלי סבר כי משתמע מלשון ההודעה שהחובה לשלם את הוצאות הפיתוח היא מסויגת. בשל כך "האריך" בית המשפט המנהלי את המועד לתשלום הוצאות הפיתוח (ראו סעיף 14 לפסק הדין).

בבחינה ראשונית של החומר נראה, על פני הדברים, כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים. כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המנהלי, תנאי המכרז מבהירים כי על הזוכה לשלם את הוצאות הפיתוח של המגרש, וכי אם הוצאות הפיתוח לא ישולמו בתוך 60 יום – תפקע הזכייה. אף עולה כי גובה הוצאות הפיתוח בגין כל מגרש צוינו במפורש בחוברת המכרז. המשיבים לאחר זכייתם לא שילמו את הוצאות הפיתוח במועד, ולמעשה לא שילמו כלל. יתירה מזאת, עולה כי אף לגישת המשיבים – הם פנו לראשונה למבקשים בעניין הוצאות הפיתוח חמישה ימים לאחר שחלף המועד האחרון לתשלום. בנסיבות אלו, ולנוכח עקרונות היסוד של שוויון והגינות הטמונים ביסוד דיני המכרזים, סבורני - ושוב: מבלי להכריע סופית לכאן או לכאן - כי סיכויי הערעור על פסק הדין אינם קטנים.

לכך מצטרף השיקול בדבר מאזן הנוחות, לפיו קיים חשש ממשי כי אי-עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום לכך שהערעור יתרוקן מתוכן ולו בהיבטים מעשיים שונים.

לעומת זאת, גם אם יגרם נגד לצד השני ממתן העיכוב – עולה כי כף שיקול מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. אוסיף כי לא עולה שמתן העיכוב יגרום נזק לאינטרס ציבורי מובהק.

4.

לנוכח האמור הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, במובן זה שהמצב הקיים בנוגע למגרשים אודותיהם נסב הערעור – יישאר על כנו עד למתן החלטה אחרת. אין צו להוצאות.