עע"מ 4573/17 עיריית פתח תקוה נ. חברת ירון ישעיהו בע"מ

1.

בשנת 1996, הפקיעה המבקשת, עיריית פתח תקוה (להלן: העירייה ), מידי המשיבה, מקרקעין שהיו בבעלותה. ייעודם של המקרקעין שונה ממגורים לייעוד ציבורי. בחלוף כ- 7 שנים בהן לא נעשה שימוש כלשהו במקרקעין, פעלה העירייה לשינוי ייעוד המקרקעין בחזרה למגורים; ובשנת 2004, בהתאם לסעיף 195(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הציעה למשיבה לרכוש את המקרקעין בחזרה.

2.

המשיבה, שהייתה מעוניינת לרכוש בחזרה את המקרקעין, הסכימה להצעה, ובין הצדדים התנהל משא ומתן שבשל סיבות שונות התארך. טיוטה סופית של ההסכם נשלחה לבסוף מטעם העירייה בסוף שנת 2014. המשיבה חתמה על הטיוטה והעבירה לעירייה, אך משהגיע הדבר לאישורה של מועצת העיר, ביקשה זו לבחון את הנושא בשל צורך ציבורי בחלקה. לאחר מספר פניות בענין, הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בעתירתה ביקשה כי בית המשפט יורה לעירייה לחתום על ההסכם.

3.

בית המשפט (סגנית הנשיא ו' מרוז ) קיבל את עתירת המשיבה והורה למבקשת לחתום על ההסכם שיעביר את הזכויות במקרקעין לידי המשיבה.

4.

על פסק דין זה הגישה העירייה ערעור, ולצדו בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה. בענין אחרון זה הטעימה העירייה כי אם תעבורנה הזכויות במקרקעין לידי המשיבה, תוכל המשיבה להעבירן לצד ג' או שהיא תוכל להתחיל בייזום בניה. כך או כך, נטען כי הדבר עלול "ליצור עובדות בשטח". כן נטען, כי מנגד לא ייגרם למשיבה כל נזק כתוצאה מעיכוב ההעברה.

5.

המשיבה, מצדה, מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין. בתשובתה טענה הן כי סיכויי הערעור הם קלושים והן כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתה. הוטעם כי העירייה כלל לא השכילה לנמק מדוע ייגרם לה נזק אם לא יעוכב פסק הדין, וכי מנגד למשיבה ייגרם נזק בשל הצורך להותיר בקופתה מיליוני שקלים חדשים נזילים לצורך מימוש הרכישה שאותם אין היא יכולה להשקיע בעסקאות אחרות. כן נטען כי למשיבה ייגרמו נזקים גם מכך שהיא לא תוכל לקדם בניה על המקרקעין בתקופת הערעור, אם יעוכב ביצוע פסק הדין.

6.

לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.

כידוע, על המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין להראות הן כי יש לערעורו סיכוי להתקבל - ובענין זה ככלל די בכך שהסיכויים אינם קלושים - והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בענייננו, דומה כי סיכויי הערעור אינם קלושים כדי כך שיצדיקו לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע; ובנוסף מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה. העברת הזכויות במקרקעין לידי המשיבה עוד לפני ההכרעה בערעור עלולה להוביל לשינוי המצב הקיים באופן שיקשה עד מאוד להשיבו לאחור, אם יתקבל הערעור. כפי שטענה העירייה, המשיבה תוכל להעביר את הזכויות לצד ג', והיא תוכל גם להתחיל בייזום בניה על המקרקעין. הנזק שייגרם לעירייה, במקרה כזה, יהיה אפוא בלתי הפיך כיוון שאין המדובר בנזק כלכלי במהותו. כזכור, לטענת העירייה - ואין אני מחווה דעה לגבי טענה זו - המקרקעין נדרשים לצורך ציבורי. מנגד, הנזק שייגרם למשיבה אם יעוכב הביצוע הוא לכל היותר נזק כספי, כפי שנטען במפורש בתשובתה. יודגש, כי למשיבה - חברה בע"מ - בשונה מהעירייה, אין ענין במקרקעין המסוימים האלה שהוא מעבר לאינטרס הכלכלי (ראו בהקשר זה: ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד בודה , פסקאות 8-7 (29.3.2012)) . בנסיבות אלה, נוטה הכף בבירור לטובת העירייה.

8.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור.