עע"מ 4602/21שושנה בן חמו נ. משרד הבינוי והשיכון

1.

הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בפסק הדין דחה בית המשפט את עתירתה של המערערת להכיר בה כדייר ממשיך על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק ).

2.

לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, אנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט קמא, מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

3.

למעלה מן הצורך נציין, כי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 מגדיר מי לדייר ממשיך ייחשב:

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו , נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;

המערערת, שבתקופה הרלוונטית הייתה נשואה לפלוני, לא התגוררה בדירה שנים רבות, ומשכך לא ניתן לראות בהיעדרותה מהדירה בשנים שקדמו לפטירתה של אמה, כהיעדרות ארעי כפי שנטען על ידה.

4.

רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבה כי לנוכח נסיבותיה האישיות המיוחדות של המערערת, המשיבה הציעה לה, ומציעה לה גם כיום, פתרון של דיור מוגן, ולחלופין השתתפות בשכר דירה.

5.

סוף דבר שהערעור נדחה, ולנוכח הנסיבות האישיות של המערערת,

אין צו להוצאות.