עע"מ 46109-09-24 עע"מ 46109-09-24

השופטת דפנה ברק-ארז:

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 16.9.2024 (עת"ם 68415-08-24, סגן הנשיא א' יקואל). לצד הערעור הוגשה בקשה למתן סעד זמני למניעת הרחקתם של המערערים מישראל עד להכרעה בערעור שהגישו.

2.מבלי לפרט יצוין כי המערערים טוענים שהם מאוימים על רקע שיתוף פעולה עם מדינת ישראל. ברקע הדברים נמצאת עתירה קודמת שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי שבה טענו, בעיקרו של דבר, כי יש לאפשר להם לשהות בישראל על רקע הסכנה הצפויה להם, לטענתם, בשטחי הרשות הפלסטינית (עת"ם 49812-02-24).

3.בטרם התקיים דיון בעתירה הקודמת, הגישו המערערים את העתירה הנוכחית לבית המשפט המחוזי, היא העתירה העומדת ביסוד ההליך דנן. בעתירה זו ציינו כי בחודש יוני 2024 פנה בא-כוחם לוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, היא המשיבה (להלן: ועדת המאוימים), בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני בישראל וכי בקשתם זו טרם קיבלה מענה. בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתה של העתירה העדכנית בשים לב לכך ש"אין לנהל שני הליכים ביחס לאותם עותרים בהם מבוקש סעד זהה".

4.על כך הוגש הערעור דנן, במסגרתו נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מחיקת העתירה, וזאת בשים לב לסכנה הנשקפת למערערים, לשיטתם, אם יאלצו לחזור לשטחי הרשות הפלסטינית. בפרט טוענים המערערים כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בטענות שהעלו בעתירה לגופן. ביום 17.9.2024 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו המערערים לא יורחקו מישראל עד למתן החלטה אחרת. המשיבה טוענת בתגובתה לבקשה למתן סעד זמני מיום 7.11.2024, כי דין הערעור להימחק ועמו גם הבקשה למתן סעד זמני. המשיבה מדגישה כי לגישתה אין הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. להשלמת התמונה ציינה המשיבה כי ביום 28.9.2024 נמחקה גם העתירה הקודמת לבקשת המערערים, לאחר שהודיעו כי בכוונתם להציג חומר חדש לוועדת המאוימים (השופטת א' לוי(. עוד צוין כי ביום 4.11.2024, ולאחר שנערך למערערים תחקור, נדחו בקשותיהם לקבלת היתר שהייה זמני בישראל. למחרת, ביום 5.11.2024 הגיש בא-כוחם של המערערים ערר על החלטה זו. בשים לב לכלל ההתפתחויות העובדתיות המתוארות טוענת המשיבה כי יש להורות על מחיקת הערעור.

5.לאחר שעיינו בערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף בלא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. מלכתחילה, העתירה שביסוד ההליך הנוכחי הוגשה על רקע טענתם של המערערים כי טרם התקבלה החלטה בבקשתם לקבלת היתר שהייה זמני בישראל. בשלב זה, וכפי שעולה מתגובת המשיבה, התקבלה החלטה בבקשה זו, ועל כן התשתית העובדתית העומדת בבסיסו של ההליך דנן אינה רלוונטית עוד. ככל שלמערערים טענות ביחס להחלטות מיום 4.11.2024 הם רשאים להשיג עליה במסגרת הליך מתאים, כפי שאכן פעלו. למותר לציין כי איננו נוקטים כל עמדה בקשר לכך.

6.אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. יחד עם זאת, על מנת לאפשר למערערים שהות להגיש בקשה מתאימה במסגרת הדיון בערר, ככל שיחליטו לעשות כן ומבלי שננקוט כל עמדה אף בעניין זה, לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן ביום 17.9.2024 יעמוד בתוקפו עד ליום 24.12.2024. משלא התבקשה תשובה לערעור, לא ייעשה צו להוצאות.