עע"מ 4639/07א.ג.ייזום ונכסים בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל - מחוז תל אביב

1.זוהי בקשה למתן סעד זמני עד להחלטה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בעת"מ 1592/05 (כב' השופטת ש' גדות ) מתאריך 10.4.2007. בגדרו של הסעד הזמני מבקשת המערערת כי ייאסר על המשיב מלעשות כל פעולה שיש בה כדי לשנות את מצב הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 7229 חלקות 75 ו-77 (להלן:

המקרקעין ).

2.בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא נדחתה עתירתה של המערערת, להכריז עליה כזוכה במכרז תא/288/2004 – וזאת לשם חתימה על חוזה פיתוח וחוזה חכירה לטווח ארוך של המקרקעין, לאחר שהזוכה המקורית במכרז נמנעה מלממש את זכייתה והצעתה של המערערת היתה השנייה בגובהה. בית המשפט הנכבד קמא קבע בפסק דינו כי החלטת המשיב הינה החלטה סבירה. זאת לאור החשד שנוצר אצל המשיב לגבי אפשרות של תיאום פסול בין המערערת ובין החברה שזכתה במכרז וכן לאור העובדה שנוצר כשל שוק, אשר מנע מן המינהל להשיג מחיר הוגן עבור המקרקעין עקב ההפרש שהתגלה בין ההצעה שזכתה במקור במכרז ובין הצעת המערערת, שהייתה נמוכה משומת שמאי המינהל לגבי המקרקעין.

3.לטענת המערערת הרקע להכנת הבקשה שבכאן בעיתוי שהוגשה (הדבר נעשה כששה חודשים לאחר הגשת הערעור ובטרם הופקד על ידה כדין הערבון שהושת עליה, שבינתיים נמסר), הוא פרסום מטעם המשיב של הזמנה להציע הצעות לחתימה על חוזה חכירה בגין המקרקעין (מכרז תא/295/2007) (להלן: המכרז הנוכחי ). המערערת טוענת כי המכרז הנוכחי פוגע קשות בזכויותיה, גורם לה נזק בלתי הפיך ומהווה שינוי נסיבות מהותי וקיצוני המצדיק את הסעד הזמני המבוקש. לטענת העותרת, קיום המכרז הנוכחי עלול לסכל את הערעור ולהפכו ללא רלוונטי. באשר למאזן הנוחות, טענת המערערת היא כי הפגיעה במשיב תהא "אי נוחות מנהלית זניחה" וזאת לעומת פגיעה קשה ובלתי הפיכה במערערת. באשר לסיכויי הערעור, טוענת המערערת כי אלה טובים לאור העובדה, שלשיטתה לא נפל כל פגם בהצעת המערערת במכרז ועל כן שגה בית המשפט הנכבד קמא בפסק דינו. מוסיפה וטוענת המערערת כי היה על המשיב, כגוף ציבורי, להימנע מעריכת מכרז חדש לגבי המקרקעין כל עוד הערעור תלוי ועומד.

4.המשיב טוען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות, וזאת על רקע סיכויי הערעור הנמוכים ומאזן הנוחות – הנוטה לטובת המשיב. לגישת המשיב, למערערת, כבעלת ההצעה השנייה בגובהה, אין זכות קנויה להיות מוכרזת כזוכה ועל כן סיכויי הערעור אינם מבטיחים. יתר על כן, הצעתה של המערערת היתה נמוכה בהרבה משוויו הריאלי של הנכס, ועל כן לשיטת המשיב, אף האינטרס הציבורי מחייב את תוצאת פסק הדין. מבחינת שיקולי מאזן הנוחות, המשיב טוען כי הליך הכנת המכרז הנוכחי היה ממושך. משלא עוכב ביצוע פסק הדין, החל המשיב בהליך הכנת המכרז הנוכחי, אשר חייב בדיקות שונות ועדכון נתונים. על כן, אי קיום המכרז הנוכחי יחייב עריכה מחדש של כל אותן בדיקות וכן עדכון נתונים נוספים. לכך מתווסף גם חשש המשיב מפלישה אפשרית לנכס. המשיב ציין בתגובתו כי ההתעניינות במכרז הנוכחי היתה גבוהה, וכי היה ויתקבל הערעור - המערערת תוכל לתבוע פיצויים מן המשיב. כן הוסיף המשיב כי המערערת רשאית היתה אף היא להשתתף במכרז הנוכחי (שהמועד האחרון להגשת הצעות בו נקבע מלכתחילה לתאריך 20/01/2008), כך שהדבר משליך גם על מאזן הנוחות.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו זו. על כן סעד זמני בתקופת הערעור יינתן במקרים חריגים בלבד (עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב – יפו , פ"ד נו(2) 162, 167-166 (2001), בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב – יפו , פ"ד נ(1) 668, 672-671 (1996) ולאחרונה, החלטת חברתי, כב' השופטת מ' נאור , בעע"מ 8162/07 חברת הארכיברים בע"מ נ' משרד האוצר (לא פורסם) (2007)). על המבקש סעד זה להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. לעניין זה נקבע, כי עקרונות אלו החלים בהליך האזרחי, יפים גם לעניין מתן סעד זמני במסגרת ערעור על עתירה מנהלית וזאת מכוח הוראות סעיף 14 ל חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 (ראו עמ"מ 9177/07

אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ. עיריית תל-אביב – יפו

פ"ד נו(2) 163; עע"מ 1210/07 יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (לא פורסם) (2007); עע"מ 6887/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם) (2007). עיינו גם: משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי , כרך א' עמוד 312 (מהדורה 15, 2007)).

6.במקרה שלפניי סיכויי הערעור לכאורה אינם גבוהים באופן המצדיק מתן סעד זמני לתקופת הערעור. כאמור לעיל, המערערת טוענת כי בשל היותה בעלת ההצעה השנייה בגובהה, היה על המשיב להכריז עליה כזוכה במכרז. אכן, כעולה מן הפסיקה, משההצעה הזוכה במכרז אינה רלוונטית עוד, יש לשקול בחירה בהצעה הבאה בתור, על פני עריכה של מכרז חדש (ראו: בג"צ 2709/91 חפציבה נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד מה(4) 428). ואולם, כל זאת בתנאי שלא חלף זמן רב מדי, לא השתנו הנסיבות וההצעה הבאה בתור היא עדיין תקפה ובגדר הסבירות. זאת ועוד – בפסיקה נקבע גם כי אף אם לא חל שינוי נסיבות, אך ההצעות שהוגשו במכרז המקורי לוקות בחוסר סבירות מבחינת האינטרס של עורך המכרז, או הציבור – על הרשות לפתוח במכרז חדש (ראו: בג"צ 3224/91 אלרם חברה לשיכון נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נו(1) 177). ההפרש בין הצעת המערערת כאן ובין שומת השמאי פוגם לכאורה במקרה שלפנינו בסבירות הצעתה של המערערת במבחני ההלכה הנ"ל. לכך מתווסף גם החשש הלכאורי (שלא נסתר) מפני תיאום פסול בין המערערת ובין החברה הזוכה במכרז, שאם התרחש יש בו גם אבק עבירה, וד"ל. משכך, ומבלי להיכנס ולקבוע מסמרות לגופו של הערעור, נראה כי על פני הדברים לא מצביעה המערערת על סיכויי ערעור המצדיקים את הסעד הזמני המבוקש עד להכרעה בערעור.

7.זאת ועוד – אחרת. בנסיבות העניין לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת. המערערת טוענת כי הפגיעה שתיגרם לה כתוצאה מקיום המכרז הנוכחי היא משמעותית ואף בלתי הפיכה. ואולם, אף אם היה ממש כלשהו בטענה זו בשלב הגשת הערעור, הרי שכאשר הוגשה הבקשה שבכאן – כששה חודשים לאחר הגשת הערעור (מבלי שהוגשה במקביל לערעור ומיידית לו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין) – לא ניתן לקבל עתה את טענתה זו של המערערת, כמו גם את סברתה לגבי פגיעה מינימאלית וזניחה במשיב. כעולה מתגובת המשיב, הכנת המכרז הנוכחי ארכה זמן רב, נערכו בדיקות לגבי המצב התכנוני במקרקעין ואף הייתה התעניינות מצד מציעים-בכוח, שגם אצלם נוצרה הסתמכות וציפייה לגיטימית כי המכרז יתקיים. במצב הדברים שנוצר לאחר שבקשה זו הוגשה כאמור בשיהוי כה רב ורק לאחר שפורסמה ההזמנה למכרז הנוכחי – הנזק שייגרם למשיב מביטול המכרז, או מהקפאתו יהא גדול. לעומת זאת, הנזק שייגרם למערערת אינו בלתי הפיך, שכן בידי המערערת האפשרות לתבוע פיצויים מהמשיב, במידה והערעור יתקבל (ראו: בש"מ 2236/01 קטימורה בע"מ נ' רשות השידור (לא פורסם) (2001); ע"א 9089/97 תפנית אדריכלות בע"מ נ' משרד הפנים (לא פורסם) (1997); עע"מ 4538/05 אחים זילברשלג בע"מ נ' דרורי שרותי חשמל בע"מ (לא פורסם) (2005); אורי גורן, בתי משפט מינהליים (2008)

עמוד 320 ). כן יש לציין את עמדת המשיב, שהודעה למערערת בתחילת חודש ינואר 2008, במסגרת התגובה לבקשה לפיה היא רשאית היתה להשתתף גם במכרז הנוכחי, כך שגם בכך היה כדי למזער את הנזק שלו היא טוענת (ראו לעניין זה: עע"מ 3466/04 אי.די.אס נ' משרד הפנים (לא פורסם) (2004)).

8.בשולי הדברים נעיר עוד כי בקשותיה החוזרות ונשנות של המערערת לדחות את מועד הפקדת העירבון הביאו לכך שלא ניתן צו לסיכומים בתיק, וממילא הוא לא נקבע לשמיעה. יתר על כן, כאשר הפקידה המערערת בסופו של דבר, בתאריך 27/12/2007, את הערבות הבנקאית שנדרשה – זו לא עמדה בניסוח המתחייב והיה צריך לתקנה. בכל אלה אין על המערערת אלא להלין על עצמה.

9.נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל – הבקשה לסעד זמני בערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך של 7,500 ₪.