עע"מ 4728/17 רס"ר אלה להמן נ. איריס לוונצ'וק

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) שימשה עד לאמצע שנת 2014 רכזת חקירות הונאה במחוז הדרום של משטרת ישראל. בעקבות ביקורת שנערכה ביחידתה ואשר חשפה ליקויים שונים, הוחלט על העברת מספר שוטרים וקצינים ששירתו ביחידה, ובהם המשיבה. תחת המשיבה הוצבה בתפקיד המערערת.

2.

המשיבה לא השלימה עם העברתה מהתפקיד ופנתה לנציבות קבילות שוטרים. נציבות קבילות השוטרים בחנה את המקרה והחליטה כי הליך העברתה של המשיבה מתפקידה היה בלתי תקין שכן ממצאי הביקורת שנערכה ביחידה לא נגעו לתפקודה של המשיבה. עוד החליטה הנציבות כי ככלל היה ראוי להחזיר את המשיבה לתפקידה כרכזת חקירות הונאה אך משום שהמערערת כבר הוצבה בתפקיד יש לדאוג למשיבה לתפקיד דומה, ללא הרעת תנאים.

3.

לאחר שניסיונות להצבת המשיבה בתפקידים אחרים כשלו, הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בעתירתה ביקשה לחזור לתפקידה כרכזת חקירות הונאה במחוז דרום.

4.

בפסק דינו מיום 27.4.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את עתירתה של המשיבה והורה על השבתה של המשיבה לתפקידה כרכזת חקירות הונאה במחוז דרום.

5.

על פסק דין זה הוגש ערעור מטעמה של המערערת בלבד, ולצדו בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין. המדינה, מטעמיה שלה, בחרה שלא לערער.

6.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מעבר לכך שסיכויי הערעור הם אפסיים, הרי שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. בהקשר זה נטען, כי עיכוב ביצוע פסק הדין יותיר אותה בתפקיד הנוכחי בו תהיה חשופה המשיבה להעברה למשרה אחרת, בהתאם לנהלים הפנימיים של המשטרה. כמו כן, נטען כי במסגרת התפקיד הנוכחי משובצת המשיבה גם בשעות עבודה לא שגרתיות ובמשמרות, מה שלא ארע במסגרת תפקידה כרכזת חקירות הונאה.

7.

המדינה, אף שכאמור לא הגישה ערעור מטעמיה שלה, סבורה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי, והיא מצדדת בבקשה לעיכוב ביצוע. בתשובתה לבקשה נטען כי כל שינוי במצבת כוח האדם הוא מהלך שדורש שימוש לא מבוטל במשאבי הארגון; כי השינוי עלול להשפיע על שוטרים אחרים; וכי מטבע הדברים כל שיבוץ כרוך בהליך למידה והסתגלות של השוטר ושל היחידה. על כן נטען כי יש מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור.

8.

בהתאם להחלטתי מיום 20.6.2017 התייחסה המדינה לטענותיה של המשיבה. המדינה התחייבה כי עד להכרעה בערעור או עד להחלטה שיפוטית אחרת, לא תועבר המשיבה מתפקידה הנוכחי ולא ישונה הסדר העסקתה, זולת אם הדבר יתבקש על ידיה. המדינה התחייבה לנהוג כך גם כלפי המערערת. אשר לעבודת המשיבה בשעות לא שגרתיות, נטען כי המשיבה - ככל שוטר אחר במשטרת ישראל המקביל לה מבחינת התפקיד - עשויה להידרש מעת לעת לביצוע משימות מעבר למשמרת א'.

9.

לאחר עיון בבקשה ובתשובות, החלטתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. בעיקרו של דבר אני סבור כי המערערת עמדה בנטל להוכיח כי סיכויי הערעור אינם כה נמוכים באופן המצדיק את דחיית בקשתה על אתר (וזאת מבלי להידרש לכך ביתר הרחבה), וכי התנאי בדבר מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אשר לתנאי האחרון - אמנם הליך שיבוצם של שוטרים אינו הליך בלתי הפיך מטבעו. יחד עם זאת, מדובר בהליך המשפיע השפעה של ממש הן על חייהם של המשובצים החדשים והן על התנהלותן של היחידות הקולטות והנעזבות. כניסתו לתפקיד של מאן דהוא מחייבת הסתגלות מצדו ומצד יחידתו, ועל כן דומה כי בהעדר נסיבות חריגות ושעה שהשינוי הצפוי טרם אושר באופן סופי, ההיגיון מחייב שהמצב הקיים יוותר על כנו.

10.

לפיכך, הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעוכב עד להכרעה בערעור. עם זאת, ועל מנת להקהות במידת מה את הפגיעה במשיבה, ייקבע הדיון בערעור עד לסוף שנת 2017, בהתאם לאילוצי יומן בית המשפט.

אין צו להוצאות.