עע"מ 4777/12 CUNKUAN GE נ. משרד הפנים

1.

זוהי בקשה למתן סעד זמני בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז מתאריך 5.6.2012 (כב' השופט א' יעקב ). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירה של המערער על החלטה לדחות את בקשתו לקבלת מקלט בישראל, ובנוסף התקבל ערעור מנהלי שהגישה המדינה על החלטת בית הדין לביקורת משמורת, שקבע כי יש לשחרר את המערער ממשמורת. בגדרי הבקשה לסעד זמני מבקש המערער כי יינתן צו אשר ימנע את הרחקתו מישראל, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

בתאריך 18.6.2012 ניתן על ידי צו ארעי האוסר על המשיבים להרחיק את המערער מן הארץ, עד להחלטה אחרת בבקשתו.

אביא תחילה את העובדות הצריכות להכרעה.

3.

המערער הינו נתין סין אשר נכנס לישראל לראשונה בתאריך 17.11.2005 באשרה מסוג ב/1, לצורכי עבודה בתחום הבניין. המערער הועסק בתחום זה עד לתאריך 21.4.2009, ובמהלך תקופת עבודתו בישראל הוא יצא לביקור בסין פעמיים (בשנת 2007 ובשנת 2008). משפגה האשרה של המערער בתאריך 22.4.2009, הוא המשיך לשהות בישראל שלא כדין.

4.

בתאריך 1.3.2011 פנה בא-כוחו של המערער ללשכת רשות האוכלוסין בבקשה להסדרת מעמדו. ברקע הפנייה הייתה תביעה שהגיש, ככל הנראה, המערער, כנגד אחד מן המעבידים שלו, לפיצויים בגין תאונה שהוא עבר, לטענתו. המערער ביקש להישאר בישראל עד לבירור תביעתו (מן המסמכים שהגישו הצדדים לא ברור מה עלה בגורל בקשה זו). בתאריך 10.3.2011 הגיש המערער עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, בגדרה הוא חזר על בקשתו להישאר בישראל לצורך הסדרת ענייניו המשפטיים (עת"מ 18343-03-11).

5.

בתאריך 14.3.2011 הגיע המערער למשרדי יחידת הרישום והזיהוי ברשות האוכלוסין, שם הוא הגיש בקשה למקלט מדיני. באותו המעמד נערך לו ראיון בשפה הסינית, ממנו עלה, לכאורה, כי בקשתו למקלט מבוססת למעשה על נימוקים כלכליים. במסגרת הראיון המערער הצהיר כי לא נשקפת לו סכנה בארץ המוצא שלו (מעבר לכך שיש מספר אנשים שהוא חייב להם כסף, לטענתו) וכי הוא הגיע לישראל על מנת להתפרנס. נוכח הנתונים הנ"ל, ועל בסיס הראיון האמור, בקשתו של המערער נדחתה עוד באותו יום.

6.

העתירה המנהלית הנ"ל, שהגיש המערער, נמחקה לבסוף, לאחר שהמערער יצא מישראל.

7.

לאחר מכן חזר המערער שלא כדין לישראל (הצדדים חלוקים על המועד המדויק של החזרה). בתאריך 24.4.2012 הגיע המערער בשנית ליחידת הרישום והזיהוי של רשות האוכלוסין, והגיש שם בקשה נוספת למקלט מדיני. המערער טוען כי הוא הגיע לרשות האוכלוסין כשהוא מצויד במכתב ייפוי-כוח מבא כוחו, המבקש לעדכן אותו באשר להתפתחויות בטיפול בבקשה. באותו היום נערך למערער ראיון נוסף (שלא בנוכחות בא-כוחו), שגם בו חזר המערער על כך שהטעמים ביסוד בקשתו הינם כלכליים. לאחר הראיון, נדחתה בקשתו של המערער למקלט מדיני, והוא אף נעצר על ידי פקחי יחידת האכיפה במהלך שהותו במשרדי רשות האוכלוסין.

8.

למען שלמות התמונה יש לציין כי בערעורו המערער מעלה מספר רב של טענות בנוגע לחוקיות אותו מעצר. בין היתר הוא גורס כי המעצר הנ"ל היה בניגוד לנהלי רשות האוכלוסין, וכי הוא סתר מכתב שקיבל בא-כוחו מרשות האוכלוסין, שם תיארה הרשות כיצד היא מטפלת בבקשות לקבלת מקלט בישראל. במכתב האמור נמסר לבא-כוחו של המערער, בין היתר, כי לאחר הפנייה, הפונה יזומן לראיון ביחד עם בא-כוחו, מה שלא קרה כאן בפועל (על אף שהמדינה ציינה בנושא זה כי מכתב ייפוי הכוח לא אותר על ידה במסמכיו של המערער). בהתחשב בכך – המערער גורס כי אין להתחשב בכך שהוא ציין, לכאורה, בראיון השני שנערך עימו כי הטעמים לבקשת המקלט הינם כלכליים, וזאת מאחר שהראיון נערך שלא בנוכחות עורך-דינו. לטענות אלה אחזור בקצרה בהמשך.

9.

לאחר מכן הובא המערער בפני בית הדין לביקורת משמורת, אשר אישר את צו המשמורת ללא שינויים בתאריכים: 25.4.2012 ו-29.4.2012.

10.

בתאריך 7.5.2012 הגיש המערער עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, במסגרתה הוא עתר לקבלת מקלט בישראל. בעתירה הנ"ל הוא טען כי הוא משתייך לתנועת ה" Falun Gong ", שנתונה לרדיפה בסין (המדינה טוענת שזהו המעמד הראשון שבו הועלתה הטענה הנ"ל, ואילו המערער גורס מנגד כי זו היתה המטרה לפנייתו השנייה לרשות האוכלוסין, שהובילה למעצרו).

לפני שהתקיים דיון בעתירה, הובא המערער בפני בית הדין לביקורת משמרות, וזה הורה בתאריך 16.5.2012 על שחרורו של המערער ממשמורת בתנאים מסוימים. בהחלטה האמורה ציין בית הדין הנכבד כי השחרור מוצדק כאן בשים לב לכך שהמערער הגיש עתירה מנהלית לקבלת מקלט בישראל, ונוכח טענות המערער בדבר נסיבות מעצרו, שאינן פשוטות, כאמור.

לאחר שבקשה לעיון חוזר שהגישה המדינה על החלטה זו נדחתה בתאריך 20.5.2012, החליטה המדינה להגיש ערעור על ההחלטה (שחרורו של המערער עוכב על ידי בית הדין, לצורך הגשת הערעור האמור).

11.

בתאריך 5.6.2012 התקיים דיון משותף בעתירה המנהלית שהוגשה על ידי המערער ובערעור שהגישה המדינה על החלטת בית הדין לביקורת משמורת. בסופו של הדיון החליט בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים לדחות את העתירה המנהלית שהגיש המערער, ולקבל את ערעור המדינה. בית המשפט הנכבד קבע כי דעתו איננה נוחה מכך שהמערער נעצר במשרדי רשות האוכלוסין, לאחר שהוא הגיע לשם במטרה להגיש בקשה לקבלת מקלט. עם זאת, מעצר זה – כך נקבע – ככל שיש בו טעם לפגם, איננו נגוע, כשלעצמו, באי-חוקיות, ועל כן אין מקום לבטלו. לגופו של עניין נפסק כי טענותיו של המערער בדבר השתייכותו לתנועת ה-" Falun Gong " סותרות את מה שהוא מסר לרשויות ההגירה בראיונות קודמים, ועל כן היה מקום לדחות את בקשתו.

מכאן הערעור, שבצידו הבקשה לסעד זמני שלפני.

12.

המערער טוען בגדרי הבקשה כי הרחקתו מישראל בטרם שיסתיים הדיון בעניינו תרוקן במידה רבה את ערעורו, שכן נשקפת לו, לטענתו, סכנת חיים משמעותית בסין.

13.

בתגובה שהגישה המדינה לבקשה היא הבהירה שלשיטתה אין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, בעיקר מכיוון שסיכויי הערעור הינם נמוכים, לדבריה.

14.

זה המקום לציין כי המערער הגיש בתאריך 13.7.2012 בקשה (בהסכמה) להגשת תשובה לתגובת המדינה. במסגרת התשובה האמורה (שהוגשה כנספח לבקשה להגשתה) העלה המערער מספר נקודות שבנוגע אליהן תגובת המדינה הייתה בלתי-מדויקת, לטענתו, ובעיקר הוא התמקד בכך שהראיון השני ברשות האוכלוסין (בתאריך 24.4.2012) נערך ללא נוכחות עורך-דינו, למרות שהמערער הגיע למשרדי רשות האוכלוסין עם ייפוי-כוח מבא-כוחו, ובניגוד, כך נטען, לנהלים.

15.

דין הבקשה – להתקבל

מהטעמים שאפרט בקצרה להלן.

16.

בכל הקשור לסיכויי הערעור, ולדרך התנהלות הצדדים, שהם העיקר כאן, אדגיש: אמנם, כפי שמציינת המדינה, קיימים בענייננו מספר נתונים שיש בהם כדי להקשות במידה מסוימת על האפשרות לקבל את טענתו של המערער בדבר השתייכותו לתנועת ה-" Falun Gong " (והדברים נאמרים, כמובן, מבלי לנטוע מסמרות). יחד עם זאת, טענותיו של המערער בנוגע לנסיבות מעצרו – ובפרט, ההשגות שהוא מעלה ביחס לחוקיות המעצר, ולהתאמתו לנהלי רשות האוכלוסין, או לאמור במכתב שהרשות הנ"ל שלחה לבא-כוחו – יש להן, לכאורה, בסיס. גם המדינה בתגובתה לבקשה מצאה לנכון להדגיש, ביחס למעצר האמור, כי: "אין מדובר בתופעה רוחבית או במדיניות כללית של משרד הפנים. נהפוך הוא, המדובר בחריג לכלל" (ראו: פסקה 49 לתגובה). על כך אוסיף כי להתנהלות שכזו, שלא נראה שהיתה לה הצדקה בנסיבות – חייבת להיענות בתגובה משפטית הולמת, והיענות לבקשה שפני למתן סעד זמני מוצדקת במסגרת זו.

17.

הנתונים שהובאו לעיל משליכים גם על מאזן הנוחות. במה דברים אמורים? אם הראיון השני מתאריך 24.4.2012 נערך למערער שלא בנוכחות עורך-דינו, ובניגוד לנהלים, הדעת נותנת שאין לתת, בהכרח, משקל גבוה לעובדה שהמערער ציין, לכאורה, באותו הראיון, שהוא איננו נרדף במדינת המוצא שלו. בנסיבות אלה (ובמיוחד בשלב שבו אנו נמצאים כעת, לפני הדיון בערעור) אני סבור שמוטב לאפשר לערכאת הערעור למצות את בחינת המכלול, כאשר המערער מצוי בישראל, מה גם שאם צודק המערער בטענתו, החזרתו לארצו עלולה ליצור מצב בלתי-הפיך.

18.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת, וניתן בזאת סעד זמני האוסר על המשיב להרחיק את המערער מתחומי ישראל עד להכרעה בערעור.