עע"מ 4970/10 עירית ירושלים נ. מחמד צוואן

1.

המבקשת עותרת לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, המורה לה לבחון את בקשתו של המשיב לקבלת רישיון רוכלות, תוך 90 ימים מיום שתוגש לה. עמדת המבקשת היא כי יש להמתין לתוצאות הערעור שהגישה על פסק-הדין, הואיל ואין בנמצא תבחינים על פיהם תוכל לבדוק את בקשתו של המשיב. מסיבה זו, מוסיפה המבקשת, היא אינה נוהגת כלל לבחון בקשות לרישיון רוכלות, ולטענתה ככל שתבחן את בקשתו של המשיב, היא תאלץ לבחון בקשות נוספות שיוגשו לה – דבר אשר אין ביכולתה לעשות לעת הזו.

בתגובתו סומך המשיב את ידיו על החלטה של בית-המשפט המחוזי בירושלים לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה וצרופותיה, כמו גם בתגובת המשיב, שוכנעתי כי לא הוכחה עילה ליתן למבקשת את הסעד לו עתרה. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עניינו לוחות הזמנים שתחת מגבלותיהם תידון בקשתו של המשיב ותו לא, הואיל והמבקשת מסכימה לבחון את הבקשה לקבלת רישיון רוכלות, אך אין בידה לפרט מתי תעשה זאת. במצב דברים זה, עיכוב ביצוע פסק-הדין – הקובע כי יש לזרז את ההליכים יהפוך למעשה לסיכול פסק-הדין. למעלה מכך, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת בדבר הנזק שעלול להיגרם לה ככל שלא תתקבל בקשתה. עמדת המבקשת, כאמור, היא כי בדיקת עניינו של המשיב יחייב טיפול דומה במקרים אחרים. אולם, בטענה זו אין ממש נוכח העובדה כי נסיבותיו של המקרה הנוכחי, ובייחוד העובדה כי המשיב משך עתירה קודמת נוכח עמדת המבקשת כי עניינו יבחן לגופו, הן שמחייבות בירור מהיר של בקשתו. לפיכך, אין בתוצאות ההליך בעניינו של המבקש כדי להשליך על לוחות הזמנים בבקשות אחרות, ככל שיוגשו כאלה. בנזק תיאורטי בשל פעילותם של צדדים שלישיים, שכאמור לא מצאתי בו ממש, אין כדי לעכב את ההליך לו ממתין המשיב מזה תקופה ארוכה, וודאי שאינו מקים עילה לסטייה מהכלל הנוהג, לפיו נקודת המוצא היא ביצוע פסק-הדין ולא עיכובו (וראו תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 ).

אי לכך הבקשה נדחית.