עע"מ 5055/08 פאיז שיבלי נ. החברה הלאומית לדרכים בע"מ/מע"צ לשעבר

1.

זו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין עליו הוגש ערעור לבית משפט זה. המבקש הוא בעליהם של מקרקעין המצויים משני צידיו של כביש 65, ושל חממה ומשתלה הפועלות בהם. בעבר הגיש המבקש תוכנית המתייחסת לשטח שבבעלותו לרשויות התכנון, וזו אושרה (פורסמה ברשומות ב – 12.7.2001), תוך הצבתם של שני סייגים: חובה להימנע מבנייה בתחום מאה מטרים מציר קו הכביש, ואיסור על גישה למקרקעין מכביש 65. על שני התנאים הנ"ל עבר המבקש.

2.

לאחרונה החלה משיבה 1 בביצוען של עבודות בטיחות לאורך כביש 65, וחסמה את הכניסה לחלקתו הצפונית של המבקש. הכניסה לחלקה הדרומית עתידה להיחסם בקרוב גם היא. המבקש עתר נגד פעולות אלו לבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, אשר דחה את העתירה וקבע כי היא לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן המשיב נמנע מלציין את דבר האיסורים שהוטלו עליו, ואף הקים על המקרקעין מבנים שלא כדין. כן נקבע, כי הגשת העתירה לוקה בשיהוי, וכי גם לגופה – דינה להידחות, שכן פעולת המשיבה עולה בקנה אחד עם התוכנית החלה על הקרקע, ועם אינטרס הציבור (עת"מ 1165/07 שיבלי נ' החברה הלאומית לדרכים בע"מ ( 7.5.2008).

3.

על פסק-דין זה ערער המבקש, וכעת מתבקש מתן צו מניעה זמני בו ייאסר על המבקשת לחסום את הגישה לחלקות, וזאת עד להכרעה בערעור. נטען, כי הימנעות ממתן הסעד המבוקש תגרום למבקש נזק בלתי-הפיך, שכן היא תותיר את הגישה למשתלה חסומה ותמנע גישת לקוחות. כן נטען, כי הדרך הקיימת אינה מעוררת כל קושי בטיחותי, ומכאן שאין כל צורך בביצוען של עבודות הבטיחות שבגינן חסמה המשיבה את הדרך למקרקעין. לבסוף טוען המבקש, כי דחיית עתירתו מתבססת, ברובה, על עילות סף – שבטעות יסודן, שכן לטענתו, הסייגים המגבילים, הנוגעים למרחק הבנייה מהכביש והיעדר הגישה ממנו אל שטח העסק, ניתנו בהקשר לשטח אחר שבבעלותו וכלל אינם נוגעים למשתלה.

4.

בתגובתה לבקשה, מדגישה משיבה 1 את הפגמים בהתנהלותו של המבקש, כפי שהם עולים מפסק-דינו של בית-המשפט קמא, ולטענתה אלה מצביעים על סיכויים קלושים ביותר לקבלת הערעור. עוד נטען, כי הטענה אותה מעלה המבקש כעת, לפיה הסייגים שהציבה בפניו הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה נוגעים לשטח אחר, עולה לראשונה ומהווה הרחבת חזית אסורה. בהתייחסה למאזן הנוחות הוסיפה המשיבה כי מדובר בבטיחותם של נוסעים רבים המשתמשים בכביש 65, זאת כשקיימת גישה למשתלה מתוך הכפר הסמוך, באופן שמאפשר את המשך פעילותה. לבסוף נטען, כי העבודות במקום הושלמו, בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט קמא בטרם הוגש הערעור, כך שמדובר במעשה עשוי המייתר את הצורך בצו מניעה. משיבה 2 בתגובתה, מבהירה כי על-פי המצב התכנוני, אין גישה לחלקה מכביש 65. ככל שקיימת גישה כזאת, היא אינה חוקית ומקימה סכנה בטיחותית לציבור המשתמשים בכביש. בנוסף, מבהירה המשיבה כי קיימות דרכים אלטרנטיביות לחלקה, ועל-כן, הנזק שנגרם למבקש מוגבל. משיבה 3 לא הגיבה לבקשה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתגובות לה, לא ראיתי עילה ליתן את הסעד המבוקש. ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק-הדין (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ). ערכאת הערעור לא בנקל תעכב ביצועו של פסק-דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם סיכויי המבקש להצליח בערעור הם טובים, או שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. נטל השכנוע כי אחד הנימוקים אשר יצדיק להיעתר לבקשה מתקיים בעניינו, מוטל על המבקש (עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , (לא פורסם, 11.4.2006); עע"ם 8463/07 אוסדיטשר נ' ראש הממשלה (טרם פורסם, 18.10.2007); עע"ם 9094/07 קרן אסטריט סנצ'ס נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 7.1.2008)), ובנטל זה הוא לא עמד. על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי עמדת המבקש מעוררת תהיות באשר אין מחלוקת כי הגישה אל החלקה מכביש 65 אינה מוסדרת בתוכנית המתאר המאושרת. אכן, סגירת דרך הגישה לחלקת המבקש מהכביש הראשי עלולה להיות כרוכה בנזק ממוני שמטבעו ניתן לתיקון, אולם מנגד ניצב השיקול של בטיחות המשתמשים באותה דרך. דומני כי ברור שבמצב דברים זה נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבים.

הבקשה נדחית.