עע"מ 5116/04 נידר כוכב הצפון - חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ. עיריית תל אביב י

השופט א' גרוניס:

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת מ' רובינשטיין), בו נדחתה עתירה מינהלית שהגישה המערערת.

2.בחודש ינואר 2003 הגישה המערערת עתירה מינהלית בה התבקש בית משפט קמא לקבוע, כי הודעות שומה שהוציאה המשיבה למערערת בעניין חיובה של האחרונה באגרות והיטלי פיתוח הינן בטלות. הואיל והמערערת הייתה מעונינת לקבל היתר בנייה, היא הגיעה להסדר תשלומים עם המשיבה בחודש פברואר 2003 באשר לאגרות ולהיטלים. המערערת החלה לשלם את התשלומים שנקבעו בהסדר והיא שילמה חלק ניכר מן הסכום שנדרש ממנה. אף שהמערערת הגיעה להסדר תשלומים היא לא זנחה את טענותיה נגד חוקיותן של דרישות התשלום. המשיבה הגישה לערכאה הדיונית בקשה לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. לטענתה, מאחר שהמערערת שילמה את הכספים שנדרשו ממנה, עליה להגיש תובענה לסעד כספי של השבה בפני בית המשפט האזרחי ואין עוד מקום לעתירה המינהלית. ביום 1.3.04 נערך דיון בעתירה. המשיבה טענה כי יש למחוק את העתירה על הסף. בית המשפט החליט, כי באותו שלב אין מקום להיעתר לבקשת המחיקה וכי הנימוקים יינתנו בגוף פסק-הדין. בעלי הדין השמיעו את טיעוניהם לגופה של העתירה. בתום הדיון נדחה התיק לעיון.

3.כשבועיים וחצי לאחר הדיון הגישה המערערת הודעה לבית המשפט ובה הציעה, כי ההליך יועבר לבית משפט השלום בתל-אביב באופן שתחת עתירה מינהלית תבוא תביעת השבה כספית. בהודעה נאמר, כי היא מוגשת לאור הערות שהעיר בית המשפט בדיון מיום 1.3.04. המשיבה הודיעה על התנגדותה להצעה. בית משפט קמא החליט ביום 25.3.04 שלא להיעתר לבקשת המערערת. בהחלטה אף הוצע למערערת לשקול מחיקתה

של העתירה (הדגשה שלי - א' ג') והגשה של תביעה אחרת כפי שתמצא לנכון. ביום המחרת הודיעה המערערת, כי היא החליטה לאמץ את הצעתו של בית המשפט למחיקת העתירה. ימים ספורים לאחר מכן הגיבה המשיבה והודיעה, כי היא מתנגדת למחיקת העתירה. באופן חלופי טענה המשיבה, כי אם בית המשפט יחליט בסופו של דבר למחוק את העתירה, יש להתנות זאת בתשלום הוצאות משמעותיות ביותר. סיומם של ההליכים בבית המשפט לעניינים מינהליים היה ביום 2.5.04. באותו יום נתן בית המשפט פסק-דין קצר בן מספר שורות ובו הורה על דחיית העתירה. המערערת חוייבה בתשלום הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח.

4.דינו של הערעור להתקבל. מן התיאור המפורט של השתלשלות העניינים רואים אנו, כי בית משפט קמא הוא זה שהציע למערערת למחוק את עתירתה. במסגרת ההצעה האמורה לא עלתה כלל האפשרות של דחיית העתירה. אילו ניתן פסק-דין רגיל ומנומק הדוחה את העתירה חרף הצעת המחיקה, דומה שלא הייתה מתעוררת כל בעיה. ברם, הערכאה הדיונית לא הלכה בדרך זו, אלא דחתה את העתירה בלא הנמקה לגופם של טיעוני הצדדים ובאופן שאינו מתיישב עם ההצעה שהיא עצמה העלתה. כמובן שקיים הבדל תהומי בין מחיקה של העתירה לבין דחייתה. בעוד שמחיקה אינה יוצרת מעשה בית דין, הרי הדחייה סותמת את הגולל על עילתה של המערערת (ראו, למשל, ע"א 32/89 גולן נ' עלוני, פ"ד מו(3) 665, 671; ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , (לא פורסם)).

5.המשיבה טענה בפנינו, כי אף אם יתקבל הערעור אין מקום להורות על מחיקתה של העתירה, אלא ראוי להחזיר את העניין לבית המשפט לעניינים מינהליים, על מנת שייתן פסק-דין לגופם של טיעוני הצדדים. אין מקום לקבל הצעה זו. המשיבה עצמה היא זו שטענה לפני בית משפט קמא, כי אין מקום שידון בעתירה לעיצומה משום שהמערערת שילמה למשיבה את שנדרשה לשלם, ועל כן ההליך הראוי אינו עוד עתירה מינהלית, אלא תביעה כספית להשבה. איננו נדרשים לשאלה האם אכן לא היה עוד מקום לדון בעתירה המינהלית בשל התשלומים ששולמו לאחר הגשתה. בין כך ובין כך, הנסיבות שנוצרו, ובמיוחד הצעתו של בית המשפט למחיקת העתירה, שנראית הגיונית וראויה, צריכות להוביל לתוצאה אחת והיא - מחיקתה של העתירה. המערערת תרמה תרומה נכבדה למה שארע, שכן הסכמתה למחיקת העתירה ניתנה בשלב מאוחר. לפיכך, הייתה הצדקה לחיובה בהוצאות בערכאה הדיונית. אולם עתה משמתקבל הערעור, ראוי לה למשיבה שתישא בהוצאות, אם כי בסכום מופחת.

6.אשר על כן, הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט קמא, כולל החיוב בהוצאות, מבוטל. תחת פסק-דינו של בית משפט קמא שדחה את העתירה - תימחק העתירה. המשיבה תישא בהוצאות הערעור וכן בשכר-טרחת עורך-דין בסכום של 5,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת מ' נאור :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס.