עע"מ 5169/06 אליזבט רוקה רמירז נ. משרד הפנים

המשנה לנשיאה א' ריבלין :

לפנינו ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן ), בשבתו כבית משפט לעניינים מִנהליים, שעניינו, הרחקת המערערת מישראל.

המערערת היא אזרחית אקוודור, שהגיעה ארצה בשנת 31.10.2004 כשבידה אשרה מסוג ב/1 לעבודות סיעוד. ביום 19.12.2004 היא נעצרה בשל הפרת תנאי האשרה – זאת לאחר שנטשה את מעסיקה. היא שוחררה ממשמורת ביום 13.1.2005, לצורך הסדרת אשרתה, לאחר שנתקבלה פנייה ממעסיקה אחרת. דא עקא, זו האחרונה הודיעה כעבור יומיים כי אין היא מעוניינת להעסיק את המערערת. או אז התברר כי אמה של המערערת שוהה בישראל בניגוד לדין. לפני נהלי משרד הפנים, אין מאפשרים להורים ולילדים לשהות בישראל בו-זמנית לצורכי עבודה, בשל חשש מפני השתקעות. לאור נתונים אלה כולם, נודע למערערת כי לא תינתן לה אשרת עבודה. חרף האמור, המשיכה המערערת לשהות בישראל שלא כדין עד שנעצרה, שוב, ביום 20.4.2006, והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת. יצוין כי ביני לביני, לפי האמור בעתירה בעתירה, פגשה המערערת בן-זוג אזרח ישראלי, שהפריח לדבריה הבטחות בנוגע להסדרת מעמדה אך לבסוף נפרד ממנה.

לאחר שאושרו צווי ההרחקה והמשמורת על-ידי בית הדין לביקורת משמורת, הגישה המערערת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מִנהליים. העתירה נדחתה. בית המשפט קמא כתב כי "בדיון שהתקיים בפני הצהירה העותרת כי עלה בידה לאתר מעסיקה פוטנציאלית והיא מבקשת להחיל לגביה את נוהל 'שמיים סגורים'. כמו כן, הוצג אישור על עזיבת אמה של העותרת את ישראל. אלא, שבדיקת ב"כ המשיב העלתה שהמעסיקה ששמה צויין כמי שמעוניינת להעסיק את העותרת אינה יודעת על כך דבר ומתעורר חשש ששמה נמסר בהיותה קרובת משפחה של בעל סוכנות כוח אדם 'ישראל פיליפינים'". על רקע זה, ציין בית המשפט, "נראה כי פנייתה של העותרת לבית המשפט לוקה חוסר ניקיון כפיים". עוד הוסיף בית המשפט כי למערערת ניתנה הזדמנות להסדיר את מעמדה לאחר ששוחררה בחודש ינואר שנת 2005, אולם, היא ביכרה להמשיך לעבוד ללא היתר. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט שאין היא זכאית כי יוחל לגביה נוהל "שמיים סגורים".

על פסק-דין זה משיגה המערערת. אומר מיד: לא מצאנו עילה מספקת להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. אכן, המערערת אינה מכחישה כי היא שהתה בישראל עת ארוכה ללא היתר וכי היא לא קיימה את הנהלים הנהוגים בכגון דא. היא מייחסת מצב דברים זה לניצול שהיתה קורבן לו מידי סוכנות כוח-אדם ומידי בן-הזוג, שהובילו אותה בכחש. אנו נכונים להניח שיש אמת בסיפור האישי שהיא מגוללת – אף כי ראיות אין בפנינו ובית המשפט קמא לא קבע ממצאים בנדון. יחד עם זאת, עלינו לבחון האם קיימת עילה משפטית להתערב במסקנה שאליה הגיעו הגורמים המוסמכים שטיפלו בעניינה – מסקנה שאושרה גם על-ידי בית המשפט קמא. לא נמצאה לנו עילה כזו. אשרה למערערת – אין, היא שוהה בישראל זמן רב ללא היתר, והזדמנויות שניתנו לה להסדיר את מעמדה לא צלחו. גם הניסיון האחרון, במסגרת ההליכים בפני בית המשפט קמא, לא עלה יפה ולא זו בלבד אלא שעלו תמיהות בנוגע להתנהלות המערערת עד כדי שייוחס לה חוסר ניקיון כפיים.

המערערת לא הצביעה על עילה להתערבותנו, ועל כן, אין מנוס מדחיית הערעור. אין צו להוצאות.