פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
5291/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערערת:
ליאנה גורגנשווילי
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. רשות האוכלוסין וההגירה – אגף מרשם
ומעמד – חולון
3. משרד ראש הממשלה – לשכת הקשר
"נתיב"
בקשה לסעד זמני
בערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא
ח' ברנר) בעת"ם 19394-06-20 מיום 20.4.2021
בשם המערערת:
עו"ד יניב כהן
החלטה
1.
המבקשת, אזרחית גיאורגיה, נכנסה לישראל ביום 28.1.2020 באמצעות אשרת ביקור ב/2 לתקופה של שלושה חודשים. בחודש מאי 2010 ביקשה המבקשת מקלט מדיני בישראל, ובריאיון שנערך לה ציינה שהיא קתולית. ביום 9.1.2011 נדחתה הבקשה. המבקשת נשארה בישראל שלא כדין מאז. ביום 1.1.2018 ביקשה המבקשת לשנות את מעמדה, טענה לזכאות מכוח שבות והצהירה כי הלאום שלה יהודי ודתה נוצרית. לאחר שנדחתה בקשתה, בין היתר משום שנמצא כי מסמכים לתמיכה בבקשה היו מזויפים, עתרה המבקשת נגד החלטה זו. ביום 20.4.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ח' ברנר ) את העתירה. נקבע כי המבקשת נהגה בחוסר ניקיון כפיים הן בכך שהגישה תיעוד מזויף; הן בכך שטענה – בניגוד לדבריה בשנת 2010 – כי נכספה ליהדות עוד בגיאורגיה; הן בכך שהעלימה מידע בבקשתה הנוכחית; הן בכך שהיא שוהה שלא כדין בישראל מאז שנת 2010. לגוף העניין נקבע כי המבקשת לא ביססה את טענותיה למעמד מכוח שבות, מאחר שהגורמים המוסמכים דחו את טענות המבקשת, ולא נמצאה עילה להתערב במסקנתם. צוין גם שמעמד מכוח שבות לא יינתן למי שהוא "בן דת אחרת", ואפשר שנצרות המבקשת תמנע ממנה מעמד בשל כך, אולם אין צורך לקבוע מסמרות בדבר. בית המשפט דחה את טענת המבקשת שלפיה לא נערך לה שימוע כדין לפני קבלת החלטה בעניינה: ראשית, נערך לה שימוע קודם לדחיית בקשתה, ושנית, נערך לה שימוע כדין בדיעבד. עוד נדחתה בקשת המבקשת למעמד מטעמים הומניטריים, משום שלא הגישה בקשה זו בכל תקופת שהותה בישראל, ומפני שלא ציינה טעמים הומניטריים להשארתה בישראל.
2.
המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה, ולצידו את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע הגירוש שלה מישראל. בהקשר זה יצוין כי המבקשת הגישה את הערעור ואת הבקשה ביום 27.6.2021, ועימם בקשה להארכת המועד לערער. בקשה זו התקבלה אתמול (בש"ם 4506/21 גורגנשווילי נ' משרד הפנים (29.7.2021)), והבקשה לעיכוב ביצוע הגיעה לשולחני באותו יום. בבקשתה מפרטת המבקשת את טענותיה נגד פסק הדין של הערכאה הראשונה ומבקשת כי עד שיתבררו, יעוכב גירושה מישראל.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות. תחילה אציין כי לא הובאו נתונים על מועד הגירוש של המבקשת מישראל. על כל פנים, בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור המבקש נדרש להוכיח התקיימותם של שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בגדר שיקול אחרון זה, הוא אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מהסוג דנן, המבקש נדרש להראות כי אם לא תתקבל בקשתו, ובסופו של דבר ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך (עע"ם 5211/13 פיטר נ' משרד הפנים , פסקה 6 (31.7.2013); עע"ם 3243/19 חירבאווי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים , פסקה 7 (6.5.2020)). בלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, בשלב זה הם אינם נחזים ככאלה שיש בהם כדי להצדיק את קבלת הבקשה שלפניי. נוסף על כך, מצאתי כי בנסיבות המקרה שיקול מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. המבקשת לא טענה דבר בעניין זה ולא הציגה נזק שייגרם לה אם תיאלץ לצאת מישראל. המבקשת תוכל להמשיך לנהל את ההליך באמצעות באי כוחה ולקבל את ההיתרים המבוקשים (אם כך יוחלט) גם בהיותה מחוץ לישראל (בר"ם 8231/18 שנג יואן יינג נ' לשכת האוכלוסין וההגירה ירושלים , פסקה 5 (3.12.2018); בר"ם 7021/15 פרושולם נ' רשות ההגירה (20.10.2015)); ולא צפוי לה נזק בלתי הפיך, משום שאם יתקבל הערעור, היא תוכל לשוב לישראל (בר"ם 915/19 רודריגז נ' רשות ההגירה , פסקה 3 (5.2.2019)). שילוב השיקולים של סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מוביל לדחיית הבקשה במקרה זה.
הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א באב התשפ"א (30.7.2021).
ש ו פ ט