עע"מ 5320/10 אלכס וינטראוב נ. הועדה המיוחדת לפי חוק ישום תכנית ההתנתקות

הנשיאה ד' ביניש:

עניינו של המערער שלפנינו הינו מיוחד ויוצא דופן בנסיבותיו. ערעורו מופנה כנגד קביעת הוועדה המיוחדת אשר הכירה במצבו המיוחד בכך שאישרה את צירופו להסכם העתקה כדי שיוכל לבנות את ביתו ב"יד חנה", מקום יישובם של יוצאי הישוב גנים בו התגורר עד לאסון שפקד אותו, ואף אישרה לו מענק של 30,000 ₪ והשתתפות בהוצאותיו ביישובו המחודש, אך דחתה את תביעתו להכרה ב"ותק" בישוב בשל העובדה שמרכז חייו הועתק בארבע השנים שקדמו להתנתקות מגנים לפתח-תקווה.

לא הייתה מחלוקת כי מעברו של המערער לפתח-תקווה היה עקב העובדה שאשתו נרצחה באירוע טרור לנגד עיני בנו הפעוט והוא נאלץ להעתיק את מקום מגוריו למקום הסמוך לבית אמו כדי לטפל בבנו ולשקמו. אף לא הייתה מחלוקת כי ביתו בגנים לא הושכר ולא ננטש וכי הוא נהג להגיע מדי פעם למקום, בעיקר בסופי שבוע.

לפיכך שאלת המשך זיקתו ומידת הזיקה לבית ולישוב בתקופה שקדמה להתנתקות אינה חד-משמעית. גם הוועדות שדנו בעניינו היו מודעות לכך והדבר בא לידי ביטוי בנכונות לצרפו כאמור, לישוב ב"יד חנה" וליתן לו מענק. אולם המערער לא השלים עם ההבחנה שנעשתה בינו לבין יתר המתיישבים בגנים, על רקע תחושתו כי למעשה, בנסיבות שאליהן נקלע עקב האסון, אין לראותו כמי שעזב את הישוב.

מכאן שורת ההתדיינויות שיזם והמהלכים שנקט בהם כדי לזכות בהשוואת התנאים. לכאורה, יש ממש בטענה כי נסיבותיו המיוחדות של המערער, מצדיקות התייחסות שאינה דומה לכל המקרים שעזבו את האזור לפני ההתנתקות גם אם עשו כן מסיבות אישיות מובנות או מוצדקות. לא למותר לציין כי מאז ניתן פסק-הדין בערעור שלפנינו התקבלו ממצאיה והמלצותיה של ועדת מצא באשר לדרך פעולתה של הוועדה המיוחדת. נאמנים לדרכנו שאין אנו שמים את שיקול דעתנו במקום שיקול הדעת המסור לוועדה, החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שאנו מחזירים את עניינו של המערער לוועדה המיוחדת כדי שתשוב ותשקול מחדש את פנייתו על רקע הנסיבות הקיצוניות ויוצאות הדופן שלו.

בכך מתקבל הערעור כאמור.