עע"מ 5408-23 עע"מ 5408-23

הערעור שלפנינו מכוון לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת העמיתה ז' בוסתן) שדחה ביום 15.5.2023 עתירה שבגדרה ביקשו המערערות, בעיקרם של דברים, להורות למשיבים 4-1 לנהל את המקרקעין בשטח יער ראש העין, תוך שנטען, בין היתר, כי נערכו עבודות כריתה של עצים בהיעדר היתר לכך ומבלי שניתן היתר בנייה. בנוסף, הערעור דנן מכוון גם נגד החלטת בית המשפט קמא מיום 8.6.2022 (כב' סגן הנשיאה א' שוורץ) שדחה בקשה למתן צו ארעי שיורה על הפסקת ביצוע עבודות לכריתת עצים, לאחר שמצא כי העבודות מבוצעות על ידי המשיבה 5 (המופקדת על אחזקת יערות במדינה; היא קרן קיימת לישראל; להלן: קק"ל) לפי היתר של פקיד היערות; וכי על פני הדברים מדובר בפעילות תקינה שאין בצדה הפרה של החוק. עוד יצוין כי בקשה למתן צו ביניים נדחתה בהחלטה מנומקת ומפורטת ביום 10.7.2022 (כב' השופטת העמיתה ז' בוסתן), תוך חיוב המערערות בהוצאות, וכי אף על החלטה זו משיגות המערערות בערעור שלפנינו.

בעניין אחרון זה ייאמר מיד כי המערערות נמנעו מהגשת בקשת רשות לערער במועד על ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים, והגישו את ערעורן בסוגיה זו פרק זמן ממושך לאחר שהושלמה הכריתה; מקום שבו אנו ניצבים בעניין זה לפני מעשה עשוי; ולאחר שתוקף היתר הכריתה פקע זה מכבר. משאלה הם פני הדברים, הערעור בסוגיה זו אינו מגלה אפוא כל עילה להתערבות.

בפסק דינו של בית המשפט נקבע כי לקק"ל סמכות לבצע דילול עצים מכוח רישיון כריתה שניתן לה על ידי פקיד היערות, ולא נדרש לצורך כך היתר בנייה.

בית המשפט עמד – בין היתר – על כך שבהתאם לאמנה בין מדינת ישראל וקק"ל, עבודות ייעור נעשות באמצעות קק"ל. נקבע כי הואיל ומדובר במקרקעין של המדינה, העירייה אינה חייבת לנהל את המקרקעין נושא העתירה שהם בבחינת שטח ציבורי פתוח. יוער במאמר מוסגר כי המערערות לא ראו לצרף כמשיבה לעתירה את רשות מקרקעי ישראל, שמנהלת את המקרקעין, חרף טענות שהעלו המשיבים בהקשר זה; וכן כי המערערות חויבו בהוצאות ההליך בסך 15,000 ש"ח (בחלוקה שנערכה בין המשיבים).

על כך נסב הערעור שלפנינו. בעיקרם של דברים, המערערות חוזרות על הטענות שהעלו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, ולשיטתן, המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט שגויות. המשיבים סומכים את ידם על פסק הדין נושא הערעור מטעמיו ומטעמים נוספים.

המשיבים 4-1 אף הגישו מצדם ערעור לפי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) שחלה בעניינו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים) שעניינו בשיעור ההוצאות – הנמוך לטעמם – שפסק בית המשפט לעניינים מינהליים.

שקלנו את טיעוני הצדדים.

אשר לערעור – מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, כי אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי אין בה טעות שבחוק. לפיכך אנו דוחים את הערעור בגדר תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי שחלה על ההליך לפי תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים.

אשר לערעור שכנגד מטעם המשיבים 4-1 – אכן, החיוב בהוצאות שהושת על המערערות הינו על הצד הנמוך, אולם בשים לב לכך שמדובר בעתירה ציבורית, ובריסון שנוהג בית משפט זה בערעורים שעניינם בפסיקת הוצאות, איננו רואים עילה להתערבותנו אף בערעור זה.

המערערות יישאו בהוצאות המשיבים 4-1 בהליך הערעור בסך 4,000 ש"ח. סכום זהה ישולם לקק"ל. למשיב 6 ישלמו המערערות הוצאות בסך 3,000 ש"ח.