פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
5451/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המערערים:
1. גאלב עבאסי
2. פאטמה עבאסי
נ ג ד
המשיבה:
הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין - ירושלים
בקשה למתן צו ביניים
בשם המערערים:
עו"ד ב' מועלם
בשם המשיבה:
עו"ד א' רביד
החלטה
בפניי בקשה למתן צו ביניים המונע את גירושה של המערערת 2 מישראל עד למתן פסק דין בערעור.
1.
המערערת 2 (להלן: המערערת ), תושבת האזור, נישאה בשנת 1999 למערער 1 (להלן: המערער ) שהינו תושב מדינת ישראל, ולהם שלושה ילדים. בשנת 2000 המערערים הגישו בקשה לאיחוד משפחות עבור המערערת, שאושרה על ידי המשיבה. בהסתמך על קבלת
הבקשה הנפיקה המשיבה אישורי שהייה בישראל למערערת עד ליום 22.4.06. ברם, בקשה להארכת היתר השהייה שהגישה המערערת ביום 10.4.06 נדחתה על ידי המשיבה מטעמים ביטחוניים – מידע מודיעיני המצוי בידי גורמי הבטחון, לפיו אחיה של המערערת פעיל בג'יהאד האסלאמי ומעורב בפעילות טרור נגד תושבי ישראל ואזרחיה. המערערים הגישו ערר למשיבה על החלטה זו, אך הוא נדחה נוכח עמדתם של גורמי הביטחון.
2.
על דחיית הבקשה עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי, וטענו כי היא אינה סבירה וכי היא נובעת ממניעים זרים. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כבוד השופטת י' צור) שוכנע, לאחר שעיין בחומר בטחוני חסוי ושמע את טענות גורמי הבטחון כי החלטת המשיבה מבוססת כראוי. נקבע כי אין בהיתרי השהייה הזמניים שניתנו לעותרת, כמו גם בעובדה כי היא נשואה לתושב ישראל, כשלעצמם כדי לזכות אותה בקבלת היתר. בסופו של יום, מצא בית המשפט קמא את החלטת המשיבה כמבוססת ומנומקת כראוי, ולפיכך דחה את עתירת המערערים.
3.
על פסק הדין של בית המשפט קמא, הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה. במסגרת הערעור הגישו בקשה, נשוא החלטה זו, ליתן צו ארעי המונע את הרחקתה של המערערת מישראל עד למתן הכרעה בערעור. לטענתם, גירושה של המערערת עובר להכרעה בערעור, עלול להסב למערערים ולילדיהם נזק בלתי הפיך. כמו כן, בכתב הערעור הם טוענים כי המידע הביטחוני שהוגש לבית המשפט קמא באשר לאחיה של המערערת אינו עדכני ולא נבחן במשנה זהירות כמתחייב.
4.
לטענת המשיבה, סיכויי הערעור אינם גבוהים, הואיל ומוקד טענות המערערים הוא בבחינתו הפרטנית של המידע המודיעיני הקונקרטי הקיים בנסיבות העניין, טענות הנוגעות למסקנות עובדתיות שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. בנוסף, המשיבה טוענת כי במידה ויתקבל הערעור תוכל המערערת לשוב ולהתגורר בישראל. אולם המשך שהייתה בארץ יש בו כדי לסכון את שלום הציבור ובטחון המדינה. לפיכך, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המערערת.
5.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
השיקולים והעקרונות במתן סעד זמני בערעור על פסק-דין בעתירה מינהלית דומים לאלו הנשקלים בגדרי הערעור האזרחי. הכלל הרחב הינו כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. על הצד המבקש את מתן הסעד הזמני להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים וכי מאזן
הנוחות
נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 5931/07 זייף נ' עיריית גבעתיים (טרם פורסמה, 8.8.07) ; עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז מרכז (טרם פורסמה, 14.5.07)).
6.
על פניו דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. סעיף 3ד לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 קובע:
לא יינתן היתר לשהייה בישראל לתושב אזור לפי סעיף 3 ,3א(2), 3ב(2) ו-(3) ו-4(2), אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל; בסעיף זה, "בן משפחה" - בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם.
כאמור, מצא בית המשפט קמא, על בסיס המידע המודיעיני שהוגש לו, כי אחיה של המערערת מהווה סיכון בטחוני למדינת ישראל, ועל כן קבע כי לא יינתן לה אישור שהייה. הטענות שמעלים המערערים נוגעות לטיבו ומהותו של המידע הביטחוני, ובכך הרי שהן נוגעות לממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בבית המשפט קמא. כלל הוא אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב במסקנות מסוג זה
(ראו למשל: ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' תחנת קמח שלום בע"מ , פ"ד מ(4) 536, 544-545 (1997) ; ע"א 1581/92
ולנטין נ' ולנטין , פ"ד מט(3) 441, 451 (1995) ; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 619 (מהדורה שמינית, עו"ד טובה אולשטיין עורכת, 2005)).
7.
טענות המערערים נבחנו לעומקן על ידי בית המשפט קמא, והגם כי ערה אני לנזק שעלול להיגרם להם אם תורחק המערערת מישראל, אין בכך די כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין קמא. אני סבורה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא, מאחיה של המערערת נשקף סיכון בטחוני למדינת ישראל ולתושביה. הגם כי עד היום לא נטען כנגד המערערת כי היתה מעורבת בפעולה כלשהי נגד בטחון המדינה, הרי שנוכח פעילותו של אחיה, עולה חשש שיהיה בנוכחותה בישראל כדי לסייע, מדעת ושלא מדעת, לביצוע פעילות עוינת נגד ישראל (ראו למשל: בג"צ 1740/04 עיאט
נ' שר הפנים (טרם פורסם, 31.7.06) ; בג"צ 2028/05 אמארה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 10.7.06)).
לאור האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ו' בתשרי תשס"ז (18.9.07).
ש ו פ ט ת