עע"מ 5476/21 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' שטיין:

1.

לפנינו ערעור המופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ח' ברנר , ס"נ) אשר ניתן 21.6.2021 בגדרו של עת"מ 45903-11-19 ואשר דחה את עתירת המערער שביקשה להפוך את החלטתה של ועדת המאויימים (להלן: הוועדה ) אשר דחתה את בקשתו להכיר בו כמאויים הזכאי לקבל אישור שהייה בישראל (להלן: החלטת הוועדה ).

2.

הוועדה שקלה בהחלטתה את האינדיקציות להיות המערער מאויים בעת שהותו באזור הנשלט על ידי הרשות הפלסטינאית ואת המידע החסוי אשר מצביע על המסוכנות הנשקפת מהמערער כמי שמעורב בסחר באמצעי לחימה ומחזיק נשק שלא כדין. הוועדה הגיעה למסקנה כי מכלול השיקולים אינו מצדיק היענות לבקשת המערער, שלישית במספרה.

3.

בית משפט קמא קבע כי בהחלטת הוועדה לא נפל שום פגם הקורא להתערבותו, בציינו, בית היתר, כי "נוכח המסקנה כי נשקפת סכנה לבטחון הציבור מהמשך שהותו של העותר בשטחי מדינת ישראל, מתייתר הצורך לבחון האם העותר אכן מאויים כנטען על ידו, שהרי לצורך קבלת היתר שהייה בישראל, צריכים להתקיים, במצטבר, הן התנאי של העדר מסוכנות לציבור והן התנאי של מאויימות על רקע חשד לשיתוף פעולה עם גורמי בטחון". בהקשר זה, אבהיר כי מדובר בשיקולים שפועלים כמקבילית הכוחות, כפי שנשקלו על ידי הוועדה בעניינו של המערער; ואין כוונת הדברים לכך שגם מסוכנות ברף נמוך תימנע מהמאויים לקבל אישור שהייה בישראל.

4.

בערעורו זה, חזר המערער על כל טענותיו שהעלה בפני בית משפט קמא. עיקר טענותיו הוא שזכותו לחיים גוברת על עברו הפלילי והסיכון הנשקף ממנו לציבור בישראל.

5.

לאחר עיון בכתובים – שבהסכמת בעלי הדין כללו חומר חסוי, אשר הוגש על ידי המדינה – ולאחר שמיעת טענותיו של המערער, מזה, ושל המדינה, מזה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.

בית משפט קמא לא מצא עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעתה הרחב של ועדת המאויימים, וגם אני לא מצאתי כל עילה אשר עשויה להצדיק את התערבותנו שלנו בהחלטת הוועדה ובפסק הדין קמא. את הממצאים העובדתיים שבבסיס פסק-הדין קמא אין מקום לדחות; ממצאים אלו תומכים בבירור במסקנותיו של פסק הדין; ומסקנות אלו תואמות את הדין אשר חל בכגון דא.

7.

ברצוני להוסיף ולהדגיש, כי החומר החסוי שנמסר לעיוננו תומך בפרפרזה אשר מזהה את המערער כמי שמחזיק נשק שלא כדין וסוחר באמל"ח. בנסיבות אלו, אין מקום לבוא אל הוועדה בטרוניה, ובוודאי שאין כל סיבה לבטל או לשנות את החלטתה. מדינת ישראל אכן מחוייבת להגן על חייהם של המאויימים, אולם אין לדרוש ממנה כי אגב כך היא תירה לעצמה ברגל – תרתי משמע, במקרהו של המערער. במציאות שבה אנו חיים, שבה השימוש הבלתי חוקי בנשק חם היה לשגרת היומיום, רשויות האמונות על ביטחון הציבור מחויבות לעשות את כל שלאל ידן כדי להרחיק את העבריין עם האקדח משגרת חייהם של אזרחים שלווים (ראו: ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.2.2021), פסקה 10). החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם מדיניות זו, וגם מטעם זה לא מצאתי ממש בערעור.

8.

מטעמים אלו, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור ללא צו להוצאות. הצו הארעי שניתן על ידי השופטת י' וילנר ביום 9.8.2021 והוארך על ידה בהחלטתה מיום 12.8.2021 יבוטל החל מיום 21.11.2021.

ש ו פ ט

השופט י' עמית :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ע' גרוסקופף :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין .