פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
5484/12
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
יונה בן חמו ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. אבירם דהרי ראש עיריית קריית גת
2. עיריית קריית גת
3. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון
בקשה למתן צו מניעה זמני
בשם המבקשים:
עו"ד נעה שלזינגר
ועו"ד יצחק שטרית
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד חיים שפירא
בשם המשיב 3:
עו"ד עמרי אפשטיין
החלטה
לאחר עיון בתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי לא התרחש שינוי נסיבות המצדיק לשנות מהחלטותיו של חברי השופט ע' פוגלמן מיום 12.8.2012 ומיום 20.8.2012.
מפאת דחיפות העניין וקוצר הזמן, אציין בקצרה טעמיי.
מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה עבודות ההריסה החלו במועד בו החלו (12.12.2012) לא מתוך רצון לקבוע עובדות בשטח על מנת לייתר את הדיון בערעור, אלא מכורח הנסיבות – ובראש ובראשונה העובדה כי המשיבים ערכו מכרז לביצוע העבודות, אשר פורסם רק בחודש אוקטובר 2010 (במועד שבו חלף המועד להגשת ערבות בנקאית או סכום מזומן, בהתאם להחלטת השופט פוגלמן).
זאת ואף זאת, התנהלותם הדיונית של המבקשים בבית משפט זה התאפיינה בגרירת רגליים, אשר במידה רבה הביאה אותם למקום בו הם עומדים כיום. בנקודה זו לא נעלמה מעיניי העובדה כי המבקשים לא הפקידו בסופו של יום ערבות בנקאית או סכום מזומן בהתאם להחלטת השופט פוגלמן מיום 12.8.2012 (ובהתאם לארכות שניתנו למבקשים לאחר מכן), כמו גם העובדה כי המבקשים הפקידו רק ביום 20.11.2012 את הערבון לערעור, כאשר המועד האחרון להפקדתו היה ביום 15.10.2012. לפיכך, מקובלת עלי טענת המשיבים כי התנהלות המבקשים במישור הדיוני מבטאת מצג ברור בדבר ויתור על הסעד הארעי וכי המבקשים מנועים מלטעון שוב בעניין זה.
אציין בנוסף כי יש טעם בטענת המשיבים לפיה המבקשים הגישו בקשתם אך בבוקר יום 12.12.2012, עת החלו עבודות ההריסה, כאשר במסגרת הבקשה עצמה ציינו כי ביומיים שקדמו להגשתה הוחל בפעילות אינטנסיבית לקידום ההריסה. לפיכך, ככל שסברו המבקשים כי עצם חלוף הזמן ועצם סמיכות מועד שמיעת הערעור מהווים שינוי נסיבות שמצדיק עיון חוזר בהחלטת השופט פוגלמן, הרי שהיה עליהם להגיש בקשה שכזו מיד עם גילוי הפעילות בשטח ולא להמתין לבוקרו של היום בו החלו עבודות ההריסה בפועל.
לבסוף אדגיש כי הענקתי משקל ניכר לחוות הדעת ההנדסית ולחוות הדעת בדבר ההיבטים הסביבתיים שהגישו המשיבים, מהן עולה כי עבודות ההריסה הופסקו באיבן תוך יצירת סכנה ממשית לקריסת חלקים מהמבנה וסכנה סביבתית בגין חומרי הדברה ופסולת. בנסיבות אלה, איני סבור שיש מקום להמשיך ולעכב את עבודות ההריסה. בסופו של יום, יש לזכור כי האינטרס של המבקשים הינו כלכלי גרידא, כפי שציין השופט פוגלמן בהחלטתו, והוא אינו מצדיק עיכוב נוסף בעבודות ההריסה אגב יצירת מטרד מסוכן במרחב הציבורי.
נוכח האמור לעיל, דין הבקשה הבהולה לעיכוב ביצוע להידחות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 12.12.2012 מבוטל. שאלת חיוב המבקשים בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו תידון על ידי המותב שיישב בערעור.
ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג
(17.12.2012).
ש ו פ ט