עע"מ 5531/01 שמעון ביטון נ. רון עציון

1.ביום 10.6.01 ניתנה, בבית המשפט המחוזי (מפי כבוד הנשיא ו' זילר), התראת פשיטת רגל כנגד המבקש, ולפיה עליו לשלם למשיב, בתוך 7 ימים, סכום של 30,649.06 ש"ח, בגין פסקי דין שניתנו כנגד המבקש בערכאות שונות. המבקש הגיש בקשה לדחיית הגשת התנגדות להתראה, ונקבע דיון ביום 2.7.01. בדיון טען המבקש, כי בתו הגיעה ארצה מחו"ל ולא היה סיפק בידו להכין את טענותיו. בית המשפט, לפנים משורת הדין, דחה את הדיון ליום המחרת, וקבע כי בדיון זה ישמע את הבקשה ואת ההתנגדות.

ביום 3.7.01 התקיים דיון, ואולם המבקש לא העלה את נימוקי התנגדותו להתראה, אלא הסתפק בטענה כי בקשת המשיב למתן התראה לא הומצאה לו. בית המשפט קמא קבע, כי משחלף המועד להגשת התנגדות, משלא הוגשה התנגדות, ומשהמבקש אינו מפרט את טעמי התנגדותו, הרי שאין מנוס מלקבוע כי אין בנמצא התנגדות מטעם המבקש להתראת פשיטת הרגל.

2.כנגד ההחלטות מיום 10.6.01 ומיום 3.7.01 משיג המבקש היום. לטענתו, היה על בית המשפט קמא ליתן לו הזדמנות להשיב על הבקשה למתן התראת פשיטת רגל. עוד הוא טוען, כי לא מתקיימת, בעניינו, עילה להתראה על פשיטת רגל. במסגרת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכים. המשיב מבקש לקיים את החלטות בית המשפט קמא.

3.דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בית המשפט קמא, את התנגדויותיו של המבקש להתראת פשיטת הרגל - בין שהן טענות פורמליות ובין שהן טענות לגופו של עניין - היה עליו להעלות במסגרת התנגדות להתראה, המוגשת על פי סעיף 5 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה1985-. המבקש לא עשה כן, חרף ההזדמנות הנוספת שנתנה לו, ולפיכך לא נפל פגם בהחלטות בית המשפט קמא.

ממילא מתבטלת הוראת עיכוב ההליכים שניתנה בהחלטתי מיום 12.7.01.