עע"מ 5565/10 מוניות גבעתי(קרית אתא) בע"מ נ. משטרת ישראל

אף שכותרתו היא אחרת, זהו, למעשה, ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אברהם ) מיום 20.8.10, בה דחה את בקשת המבקשת לצו ארעי המעכב את פועלו של פסק הדין נשוא הערעור בהליך זה ב-עת"מ 25927/04/10 מיום 10.6.10 (כב' השופט ר' סוקול ), בו נקבע כי יש לאשר את החלטת משטרת ישראל להמליץ בפני רשות הרישוי בעירית קרית אתא לבטל את רשיון העסק שניתן למבקשת להפעיל תחנת מוניות. על פי פסק הדין, החלטת ביטול הרשיון כאמור תושעה למשך 60 יום, כלומר עד ליום 10.8.10.

על החלטה זו בדבר השעיית החלטת הביטול ל-60 יום המבקשת לא עררה לבית משפט זה, אף שביום 22.7.10 הגישה ערעור על פסק הדין גופו לבית המשפט העליון.

ביום 20.8.10, 10 ימים לאחר שביטול הרשיון נכנס לתוקפו על פי פסק הדין, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה (שנוסחה לא צורף למסמכי הליך זה) לעכב את ביצוע פסק הדין, וליתן צו עיכוב ארעי עד להחלטה בבקשה שתידון ותוכרע לאחר סיום הפגרה.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אליקים ) קבע ביום 20.8.10 כי אין מקום למתן סעד ארעי, שכן כבר ביום 10.8.10 נכנס ביטול הרשיון לתוקפו, ונוכח השיהוי הניכר בפניית המבקשת בבקשתה המחודשת.

חרף אי הגשת ערר על ההחלטה המקורית בענין עיכוב הביצוע, והשיהוי בהגשת הבקשה, לאחר שעיכוב הביצוע פקע, לא דחה בית המשפט על הסף את הבקשה, ואף איפשר למשיבה למסור את תגובתה לבקשה בתוך 10 ימים, והותיר זכות תגובה למבקשת. כן קבע, כי בהגיע תגובות בעלי הדין, תועבר הבקשה להכרעת כב' השופט סוקול.

בעקבות החלטה זו, ועוד בטרם חלף המועד לתגובות בעלי הדין ולמתן הכרעה בבקשה, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה הנדונה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין במסגרת הערעור שהגישה על פסק הדין.

דין הבקשה להידחות.

פסק הדין שניתן לגופה של המחלוקת היבנה אל תוכו החלטת עיכוב ביצוע של פועלו, תוך שהשעה את תוקף כניסת ביטול רשיון תחנת מוניות עד ליום 10.8.10. על החלטה זו של בית המשפט קמא המבקשת לא עררה לבית משפט זה, ומשנסתיים עיכוב הביצוע, נכנס לתוקפו ביטול רשיון תחנת המוניות. בשיהוי של 10 ימים, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע ביטול הרשיון. משלא הוגש ערר על ההחלטה המקורית בדבר עיכוב ביצוע ל-60 יום, ומשביטול הרשיון נכנס בינתיים לתוקף, ניתן היה לדחות את הבקשה הנדונה על אתר. חרף זאת, בית המשפט קמא לא עשה כן, וביקש את תגובות בעלי הדין האחרים, אולם נמנע ממתן סעד ארעי שנתבקש בשיהוי רב, ומשעל ההחלטה המקורית בדבר עיכוב הביצוע לא הוגשה כל השגה במועד.

עוד בטרם הוגשו תגובות בעלי הדין לבקשה, ובטרם היה סיפק ליתן הכרעה בה, אצה הדרך למבקשת לפנות לבית משפט זה בהליך שמטרתו לעקוף את הצורך להמתין להכרעת בית משפט קמא בהליך התלוי ועומד בפניו. אין צריך לומר, כי התנהלותה הדיונית של המבקשת מעלה תהייה, וברי הוא כי לא תוכל לעקוף את הליכי בית משפט קמא שטרם נסתיימו, בפנייה לבית משפט זה. צדק גם בית המשפט המחוזי לגוף החלטתו שלא ליתן סעד ארעי בנסיבותיו של ענין זה, ואך חסד עשה עם המבקשת שלא דחה את בקשתה העיקרית על הסף.

טענת בא כוח המבקשת כאילו מועד כניסתו לתוקף של ביטול הרשיון מתאחר ליום 30.9.10 בשל ימי הפגרה המעכבים, כביכול, את מירוץ תקופת 60 הימים שנקבעו להשעיית ביטול הרשיון, משוללת יסוד מכל וכל; שהרי מושכלות יסוד הם כי תקופת הפגרה אינה נלקחת בחשבון – אלא אם נקבע אחרת – בענינים שבסדר דין , ואין לכך כל נגיעה שהיא לענייננו.

טוב היה לבקשה זו שלא הוגשה משהוגשה, והיא נדחית.

בנסיבות הענין, לאור אופי הבקשה ותוכן הטענות שהועלו בה, ואף שלא נתבקשה תגובת המשיבה, תשא המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 7,000 ש"ח.